ב שורה אחת טובה כבר קיבלנו לקראת השנה החדשה: תשע"ו תביא איתה סוף לסאגה המאוסה המכונה "פרשת הרפז". חמש שנים לאחר שפרצה לחיינו, ואחרי שפרנסה אין ספור כתבות ומאמרים, משדרים ואפילו ספרים שנכתבו עליה, עומד היועץ המשפטי לממשלה לסגור את התיק. אחרי שיתפזר האובך, יוכל הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי להביט למעלה בפעם הראשונה זה שנים בלי לראות עננה של חשד שמלווה אותו, ואולי יממש את התקווה שרבים תלו בו - להצטרף להנהגת המדינה.
הכתרים והכותרות המפוצצות שנקשרו בפרשה הזאת, מ"פוטש" ועד "מרד" של הדרג הצבאי בדרג המדיני, יתפוגגו עכשיו בקול ענות חלושה. זה היה ריב לשכות מכוער במיוחד, אפילו בהשוואה לסטנדרט המקובל במחוזותינו, שכמעט יצא משליטה, אבל לא יותר מזה. שילוב של אינטרסים פוליטיים, עם שלל נדיר של הקלטות שבוצעו בלשכת הרמטכ"ל, אפשרו את עינוי הדין המתמשך של אשכנזי, עוזרו ארז וינר ודוברו אבי בניהו. 
 
נראה שהציבור ברובו כבר מזמן איבד עניין בסיפור הזה (ואיתכם הסליחה על שאני נדרש לו שוב, בתקווה שזו הפעם האחרונה) ואפילו שר הביטחון לשעבר אהוד ברק מצטייר כמי שהצליח להשתחרר מהעיסוק האובססיבי בפרשה. רק קומץ של עיתונאים נלהבים ובעלי עניין דאגו להמשיך לחפור בה, כמו במשהו שנדבק לסוליית הנעל וקשה מאוד להוציא אותו מהחריצים.
 

גם היועץ המשפטי לממשלה עשה כמיטב יכולתו למתוח עד הקצה את המסטיק הזה, אף שמלכתחילה היה ברור שההיבט הפלילי של הפרשה קלוש, למעט השאלה של זיוף המסמך שעורר את הרעש. גם יהודה וינשטיין, רוב הזמן פרקליטו של ראש הממשלה, הבין שהוא לא רוצה להיות חתום על כתב אישום נגד רמטכ"ל שכל חטאו שתדרך עיתונאים. מי כמו וינשטיין יודע שזו פרקטיקה מקובלת ולא פסולה של כל נושא משרה בכירה.
 
אשכנזי, מי שהצליח להיות הרמטכ"ל האהוד והפופולרי בעשור האחרון מבלי שהתראיין אפילו פעם אחת, קיבל שיעור כואב שלא הגיע לו בפוליטיקה ובמגבלות הכוח. כשהשתחרר היה קשה לפגוש אותו במקום ציבורי מרוב אנשים שביקשו ללחוץ את ידו ולהצטלם איתו. גם אחרי שנים שבהן ספג בשתיקה האשמות חמורות ומופרכות שהוטחו בו, האהדה הזאת לא נעלמה לחלוטין.
 
אשכנזי לא אהב את החיקוי שעשו לו ב"ארץ נהדרת". הוא התכווץ כשראה לראשונה את דמותו כגולנצ'יק שאוכל חול ושר שירי רובאית. רק בחלוף הזמן הוא הבין שהדמות הזאת מסמלת את כל מה שהופך אותו לנכס אלקטורלי: עממיות, חספוס ולוחמנות.
 
כעיתונאי שמסקר את הצבא, אני מכיר את אשכנזי יותר מ־20 שנה, ובחלקן היחסים בינינו היו לא נעימים. הוא לא איש קל וגם לא חף מחולשות אנושיות ומחסרונות. אבל אני יכול להעיד על שני דברים שמעולם לא היה לי ספק בהם: הוא אדם שאוהב את הארץ הזאת בכל מאודו, ואני לא יכול לדמיין אותו כמי שיהיה מעורב במעשה פלילי.
 
***
 
בניגוד לתדמית הגולנצ'יקית של "ראש בקיר", אשכנזי היה לאורך שירותו קצין חכם, זהיר ומחושב, קפדן מאוד בתכנון ולא פחות מזה - בביצוע. אפשר היה לראות את זה בעופרת יצוקה, אחד המבצעים הצבאיים הבודדים בעשורים האחרונים שהתנהלו בדיוק כפי שתוכננו. אשכנזי פיקח בדקדקנות על מפקדי הכוחות כדי לוודא שהכל מתבצע בדיוק על פי התוכנית, שנועדה להוריד למינימום את מספר הנפגעים הישראלים. 
 
כרמטכ"ל הוא נהנה מההילה של מי שהובא לתפקיד כמושיע, אבל זה לא הרתיע אותו מלעבוד קשה: הוא ידע לשקם את צה"ל החבול ממלחמת לבנון השנייה ולהחזיר לו את יסודות החיילות והמקצוע הצבאי. שתי שגיאות משמעותיות נרשמו לחובתו במהלך הכהונה (שגם עליהן הוא מכה על חטא): העובדה ששמר את מסמך הרפז אצלו ולא דיווח עליו לגורמי החוק, גם לאחר הפרסום, והשגיאה השנייה היא שהוביל להדחתו של אחד ממפקדי השדה הטובים שצמחו בצה"ל - צ'יקו תמיר. 
 
עופרת יצוקה היה קו פרשת המים בינו לבין שר הביטחון ברק, שלא יכול היה לשאת את הפופולריות של הרמטכ"ל שכיהן תחתיו. אשכנזי עמד במסכת מתמשכת של השפלות מלשכת שר הביטחון, שתק ולא התכופף. כן, הוא כעס, וכן, הוא ואנשיו גם עסקו ברכילות על אהוד ברק. אבל כבר שמעתי לא מעט רמטכ"לים שכעסו על השר הממונה עליהם, רובם היו בוטים הרבה יותר. 
 
הוא טעה גם כשלא נתן דעתו על כך שכל דבר, כל מה שקרה בלשכתו במשך ארבע שנים, הוקלט. אשכנזי בתמימותו חשב שזו הקלטה שנועדה רק לתחקור מבצעי אחרי מלחמה, אבל מצא את עצמו בבית "האח הגדול", מופשט עירום ועריה, כשחיילי משטרה צבאית יושבים ומאזינים לשיחות אינטימיות שלו ושל אנשי לשכתו. 
 
כל בני האדם מרכלים, משמיצים, זוממים ועוסקים בתככים, בוודאי כשהם סבורים שהשיחה שלהם היא פרטית. זה טבעם. אם אחרי האזנה ליותר מ־65 אלף הקלטות שנעשו בלשכת הרמטכ"ל, כל מה שמצאו חוקרי המשטרה זו רק אותה שיחה שלו עם עיתונאים, שבניגוד לחלק מהפרסומים לא נחשף בה מידע מבצעי - ראוי שיופיע חיים הכט ויעניק לאשכנזי את תעודת הצדיק. עמיתי רביב דרוקר אמר שמעטים אנשי הציבור שהיו יוצאים בשלום מסקירה פולשנית שכזאת. לו מישהו היה מתמלל את כל השיחות שאני ניהלתי במשך ארבע שנים, כנראה שלא היו נשארים לי הרבה חברים.
 
אבל המאגר חסר התקדים הזה של הקלטות יישאר וילווה את אשכנזי כמו צל. מה עוד יש שם? האם אפשר יהיה עוד לשלוף משם דברים שיביכו אותו? אלו שאלות שמטרידות את ראשי המפלגות במרכז ובשמאל, אבל הן לא יעצרו אותן מלחזר אחרי הרמטכ"ל לשעבר ולהציע לו שיבוץ מכובד. 
 
כמו רוב האנשים שעשו קריירה בהגנה על ביטחון ישראל, גם אשכנזי ממוקם פוליטית במרכז עם ראיית עולם ביטחוניסטית. כלומר, קו נוקשה וכוחני נגד כל מי שמאיים לפגוע בישראל, תוך שינוי הסטטוס קוו מול הפלסטינים כדי להבטיח רוב יהודי במדינת ישראל. ככזה, הוא יכול להשתלב בכל מקום על הרצף שבין המחנה הציוני משמאל דרך יש עתיד במרכז ועד לישראל ביתנו בימין. 
 
כשהשתחרר, השתעשע ברעיון להתייצב בראש אחת המפלגות, אבל נראה שהסאגה המתמשכת של השנים האחרונות לימדה אותו צניעות. ואולי טוב שכך. טירונים פוליטיים זקוקים לתקופת למידה, וכל אחת מהמפלגות הללו תשמח להתהדר בו כמועמד לתפקיד שר הביטחון.
 
האם אשכנזי בכלל מעוניין? לא בטוח שהוא החליט, אבל אני מהמר שבבוא היום נראה אותו משתלב בעשייה ציבורית. ואלה חדשות טובות, כי הפוליטיקה שלנו משוועת לאנשים שיודעים גם לעשות ולא רק לדבר.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 10
 
tguvot@sofhashavua.co.il