רוח חדשה־ישנה מנשבת אצלנו, והיא מזכירה במשהו את הימים הראשונים של האינתיפאדה ב־87'. רוח רעה של בלגן, פעולה בלי יד מכוונת, רצון לפגוע, לרצוח, להצית אש, לערער את הסטטוס קוו. אחרי שעידן הקלצ'ניקוב ספג מהלומה ניצחת באינתיפאדה השנייה ובחומת מגן, חוזרים לשורשים: זיקוקים, בקבוקי תבערה ואבנים. חוזרים לתקופת האבן. 



גם תגובת הנגד מזכירה נשכחות: מדברים על יד קשה, על אפס סובלנות, על שינוי הוראות הפתיחה באש. גם אז הייתה מנהיגות שדיברה ופעלה כך. זה נגמר בהתנגשות חזיתית ששינתה את כללי המשחק, ובסוף הביאה את ישראל לוועידת מדריד ולאוסלו. זה לא אומר שהאינתיפאדה השלישית בדרך, אבל גם אז הייתה אווירה נפיצה ורוח דומה שיצרה את התנאים לפיצוץ.
 
לזה יש להוסיף את מרכיב הייאוש. הפלסטינים ברובם מיואשים - מהמצב, מעצמם, מאבו מאזן, מהאינתיפאדה, מהסיכוי לשינוי. זו הסיבה לכך שלא הייתה התפרצות עד כה. הם מיואשים מכך שכל המהלכים המדיניים של הנהגת אש"ף הם "כלאם פאדי" - מילים ריקות. הם מיואשים מכך שהדגל הפלסטיני באו"ם, החרם על ישראל וההכרה במדינה הפלסטינית לא מזיזים כלום. 
 

בנוסף יש סערה אסלאמית שמשתוללת במזרח התיכון ומפעילה לחץ עליהם: "איפה אתם? מה אתה עשיתם נגד הכיבוש? למען אל־אקצה?". זוהי אצבע מאשימה המופנית כלפי הפלסטינים וזה משפיע על ההמונים, זה מחלחל בסמטאות. זה מעורר את הלבבות, כי זה הדבר החדש־ישן: רוח התעוררות, רצון אישי של פעילי טרור לעשות משהו, לא לשבת מנגד. לכן חזרנו לתקופת האבן, כי זה הדבר הקל והמתבקש: צעיר ערבי שמרגיש שהוא חייב לעשות משהו יוצא ומרים אבן. זהו, הוא בפנים. 
 
# # #
 
הרוח הזאת מלווה הפעם בריח חריף של סכנה, שמקורו בתרכיז הדתי־קיצוני שמערער את כל המוסכמות המערביות שלפיהן אנחנו פועלים. זה תמהיל קטלני שמרחף כעננה מעל המזרח התיכון ובשל שורות סיבות, חלקן נסיבתיות, לא נחת במלוא הכובד בשטחים. הסיבות שמנעו או עיכבו את התהליך קשורות בחלקן לעובדה שאבו מאזן שולל חזרה לטרור, גם כעיקרון וגם כהחלטה מושכלת מתוך הבנה שזה יפגע בצורה אנושה בפלסטינים. 
חלק מהסיבות קשורות למאבק הקיום של הפת"ח המובס, ששולט ביהודה ושומרון ומבין שכישלון שלו יהווה את סופו, שחמאס לא יראה שום מידת רחמים. התמהיל הדתי מוביל לנוסחה פשוטה ופשטנית: "רע זה טוב". ויותר מזה: "רע לכולם". 
 
ההתמודדות עם קיצוניות דתית אסלאמית מעוררת את הנוסחה הזאת. זה מקור התדהמה והאימה משלוחת האסלאם השיעי, בצורת איראן ומשמרות המהפכה, שמוציאה כסף גדול על מימון טרור, כולל תוכנית גרעין יקרה. הפלג הסוני הקיצוני, דאע"ש, לקח את זה צעד קדימה. מעשיו מעמעמים את אכזריות כוח אל־קודס, ואפילו אל־קאעידה נראה לעתים לידו כמו הסבתות מהאגודה למען החייל. האם חייהם של האנשים שכפופים לשלטונם השתפרו במשהו? התשובה היא: לא. זה רע לכולם. 
 
הצצה קטנה מעבר לגבול הצפוני: האם יש מישהו שמנצח או נהנה מהמצב בסוריה? לא. יש מלחמת אזרחים אכזרית שבה נקטלו כבר רבע מיליון בני אדם. סוריה כמדינה נהרסה עד היסוד, התשתיות מפוררות, הכלכלה קרסה, אזרחים נטבחו או היו עדים למעשים שילוו אותם שנים ודורות כטראומה לאומית ואישית. מיליונים הפכו לפליטים, בירדן ובטורקיה, וכעת הם מתדפקים כעלובי חיים חסרי כל על שערי אירופה. זה הכבוד הערבי? זאת גאוות הסורי עז הנפש? חיזבאללה איבד 1,400 לוחמים, יותר מעשירית הכוח הלוחם שלו, דאע"ש כובש ונכבש, מפציץ ומופצץ. רע לכולם. ממש רע. 
 
וזו המטרה: כי לתפיסת האסלאם הקיצוני - רע זה טוב. רק החרבת יסודות התרבות הנוכחית המערבית והחזרת המציאות לתקופת האבן, במשמעות הפשוטה וההיסטורית שלה, יחזירו את שלטון השריעה, שלטון ההלכה האסלאמי שהיה תקף לפני 500 שנה, וכך תוקם החליפות והמדינה האסלאמית. זה היעד השאפתני: לפרק את המבנים המלאכותיים של המערב, של המדינה, של מוסדות שלטון חוק וסדר, לפרק את הכלכלה ואת נורמות המוסר המוגבלות, להרוס ולשטוף הכל בגל האסלאמי, הרואה במצב סוג של מלחמת גוג ומגוג. 
 
# # #
 
התמהיל הזה עלול להתלכד עם רוח הטרור וההתקוממות של הפלסטינים. זה עונה על משוואת הייאוש: בואו נפרק את הכל. אפילו אבו מאזן, המאיים הסדרתי, מתכנן התרסה כזאת וטקס הנחת המפתחות של הרשות הפלסטינית באו"ם. נתניהו לא מתרגש. אבל זה עלול להיות מהלך קטן שיפורר את הסכר. פירוק הרשות, מהלך שבו מצדדים בכירי שרי הליכוד והימין, עלול להיות סימן להתפרקות הפלסטינית מכל עול - להוביל לעימות חזיתי צבאי ולקריסה פלסטינית מפוארת לזרועות ישראל. 
 
בימין הישראלי יש לא מעט קולות - ביניהם כאלה שהובילו מדיניות סביב שולחן הקבינט המצומצם ביותר, שטוענים שרק מלחמה נוספת גדולה, אלימה ואכזרית, תאפשר לישראל לקבוע באופן חד־צדדי את גבולותיה הסופיים. לא עוד הסכם. לא מו"מ. לא תהליכים ופשרות. מלחמה, טרור, הרוגים, ארונות ומהלכי כפייה צבאיים אחרי הכנעה. זו פנטזיה מסוכנת. זו תוכנית עם תג מחיר אדיר, אם זו בכלל תוכנית. 
 
הניתוח הקר מראה שישראל חייבת לשמר את הרשות כמסגרת סמי־מדינתית, אם ברצונה לשמר את ההפרדה בין ישראלים לפלסטינים. כל תומכי ארץ ישראל השלמה, שנזעקו נגד הכוונה לקלוט מספר מזערי של פליטים סורים, צריכים להחליט אם יסכימו לקלוט בזרועות פתוחות פליטים פלסטינים שיידפקו על הגדרות וידרשו הגדרה - ישראלים של ממש, או אזרחים סוג ב' שיתנו לישראל רשמית את חותמת האפרטהייד. בלי סיפוח והפיכת הפלסטינים לאזרחים יש רק אופציה אחת: שימור ההפרדה - אוטונומיה ורשות פלסטינית מתפקדת בדרך למדינה מוגבלת ומפורזת. 
 
עד אז, ממשלת הימין תנסה לשמר את הסטטוס קוו, אם זה אפשרי. אולי מוטב שתקבל מראש החלטות על תרחישי פעולה ומדיניות ברורה, במקרה שאלו הם הסימנים הראשוניים להתפרקותו. כי אף אחד לא מחכה. אף אחד לא ייתן לנו את הזמן. מעורבות רוסיה בסוריה היא דוגמה מובהקת לכך. הרוסים כמעט על הגבול של ישראל. זה מחייב מערכת עדינה של הבנות וקווים אדומים.

זה מגביל את חופש הפעולה והתגובה. ישראל, שנחשבת מאחז אמריקאי קדמי, עשויה להפוך, בטעות מדינית קשה, למוקד חיכוך רוסי־אמריקאי. זה איום אמיתי. הגבול הצפוני הרגיז עלול לעורר את מיצי הקיבה של שתי מעצמות שמוכרות נשק ומעוניינות בשליטה על מקורות אנרגיה בלי לשלם מחיר כבד.
 
נתניהו ייסע ביום שני למוסקבה להיוועד עם פוטין. זו נסיעה חשובה, אבל מי שחושב שהוא יחזור עם מפה, גבולות וגזרת פעילות מבצעית, לא מכיר את הרוסים. רק כתזכורת: לפני כעשור, אחרי שישראל הציגה הוכחות שטילי קורנט רוסיים נגד טנקים שימשו את חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה - הקימה רוסיה ועדה לבדיקת המחדל. הוועדה טרם סיימה את דיוניה.
 הכותב הוא הכתב המדיני של חדשות ערוץ 2