1. הלך על בטוח

מינוי מפכ"ל המשטרה לשעבר יוחנן דנינו לתפקיד יו"ר ענקית הביטוח מגדל אינו צריך להפתיע את קוראי "מעריב־סופהשבוע". כבר לפני חודשיים נחשפה כאן הכוונה למנותו לתפקיד המפנק. הפרסום אז הופיע יומיים לאחר פרישתו  מהמשטרה, בשבוע שבו נערכה מסיבת הפרידה המתוקשרת. אגב, באותו אירוע השתתף גם עופר אליהו, מנכ"ל מגדל ובנו של בעל הבית שלמה אליהו. עופר מוגדר כאחד החברים הקרובים של דנינו.
 

הביקורת בעקבות המינוי התמקדה בטענות שלדנינו אין הידע הנאות בניהול עסקים, בטח לא עסקי ביטוח וכספים, ומן הראוי היה שיסתפק בפנסיה מהמשטרה ולא יעשה סיבוב פיננסי על חשבון המבוטחים במגדל. לפי אותן טענות, לתפקיד יו"ר בחברת ביטוח ראוי לשמש רק מי שנולד עם פוליסת ביטוח ביד, ואביו שימש כאקטואר או כמנהל סיכונים ראשי באחד המוסדות הפיננסיים. אם כך, דני נווה, שר הבריאות לשעבר, לא יכול היה להתמנות ליו"ר כלל ביטוח (ואכן נעשו מאמצים שלא צלחו לטרפוד המינוי); אסי ברטפלד, מנכ"ל דלק, אינו מסוגל לתפקד כיו"ר הפניקס, ואיש הנדל"ן ערן גריפל נקלע בכלל בטעות לתפקיד יו"ר מנורה מבטחים. 
 

אין חדש תחת שמש המערכת הפיננסית: כל מועמד לתפקיד ציבורי, ולא משנה במי מדובר, סופג ערב מינויו מסע הכפשות. דנינו לא לבד. כך היה כשדורית סלינגר מונתה למפקחת על הביטוח ודיוויד גילה לממונה על ההגבלים העסקיים. מאוחר יותר, כשהתברר שהשניים דווקא בצד הנכון של המחנה (נגד הטייקונים), הם אומצו בחום על ידי עדת הצדקנים.
 

אפשר להירגע: זה גם יהיה גורלו של המועמד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה שיחליף את יהודה וינשטיין, של הממונה על ההגבלים הבא ושל כל מועמד לתפקיד ציבורי רלוונטי אחר.
 

אבל בעניין של מגדל, כבר הספקנו ללמוד ששלמה אליהו אינו מתרגש מביקורת. הדרך שבה גיבה את פרופ' עודד שריג גם מול המפקחת על הביטוח הייתה חריגה. רק לאחר שעיקשותו של אליהו הועילה ושריג התיישב בכורסתו, הראה לו אליהו את הדרך החוצה. אין ספק שגם על דנינו אליהו יילחם אם יהיה "צורך בכך.
 

הביקורת על תפקודו של דנינו כשוטר מספר אחת בפן המבצעי והארגוני מוצדקת. אבל דווקא בצד הכלכלי של התפקיד הוא הצליח. בשילוב רשויות האכיפה האחרות (רשות המסים ורשות ניירות ערך) הוביל לפענוח תיקי חקירה כבדים. בשנת הכהונה הרביעית גדל תקציב המשטרה ומערך כוח האדם נוהל ביעילות. 

התכתבותו של דנינו עם ענף הביטוח החלה ב־1978, כששימש כסגן יו"ר יחידת אתגר למלחמה בגניבות הרכב. מספר הגניבות הגיע לשיא של 47 אלף מכוניות. כיום עומד המספר על 16,300. כשאני שואל איך הוא מקבל את הטענות על המעבר הבעייתי מהמפכ"לות ליו"ר מגדל, הוא משיב ללא היסוס: "התרגלתי שלא מפרגנים. אין שום נקודה בעייתית במינוי שלי. אני ממליץ לכל מי שיש לו טענות לבדוק את הדרך שבה ניהלתי את המשטרה. אני חזק בעובדות ובמספרים".
 

המגעים על מינויך נוהלו עוד כשלבשת מדים. כבר אז קיבלת את ההצעה. האם זה לא בעייתי? 

"אכן פנו אלי מטעם אליהו בתקופה זו, כמו שקיבלתי פניות מגורמים אחרים. ואולם לא ניהלתי שום מו"מ קונקרטי או ירדתי לפרטים בזמן שהייתי במדים. לכולם אמרתי, חכו בסבלנות עד שאשתחרר".
 

כשחשפתי את הידיעה ב"מעריב", יכולת להכחיש. במקום זאת שלחת תגובה מתחמקת דרך דובר המשטרה.
"אני עדיין עומד מאחורי התגובה שניתנה. לא רציתי להגיב במישרין כי לא ידעתי אם אני הולך על התפקיד. הגבתי דרך הדובר שאני הולך לבלות בחיק המשפחה, וזה היה נכון".
 

הכרת את אליהו כשעמדת בראש יחידת אתג"ר למלחמה בגניבות רכב. אומנם חברות הביטוח מימנו 40% מתקציב היחידה, אבל בפועל סייעתם לשיפור רווחי חברות הביטוח. אולי המינוי היום הוא מעין תגמול שאתה מקבל?

"אין שום קשר. מכת גניבות הרכב פגעה בכולם ואתה בוודאי זוכר את זה. מפקד אתג"ר היה שלמה צלניק ואני שימשתי כסגן שלו. תחילה הכרתי את עופר אליהו ורק דרכו את אביו שלמה. את עופר אני מכיר כבר 18 שנים והיום אנחנו חברים ברמה האישית. כשהצגנו בזמנו לאיגוד חברות הביטוח את האסטרטגיה של אתג"ר הכרתי את כל ראשי הענף. אני לא זר לתחום".
 

זאת הסיבה לכך שהזמנת את עופר אליהו לאירוע הפרידה ממך?

"הוא היה באירוע כחבר. שלמה אליהו לא היה. אני מעריך מאוד את פועלו של שלמה אליהו שבנה את העסק בעשר אצבעותיו".
 

תכהן במגדל ב־90% משרה. מדוע לא ב־100%?

"אני מעוניין להמשיך בעיסוקי האחרים שאינם סותרים את אלה במגדל. אני משמש כיועץ למדינות בעולם בנושאי משטרה, וזה נעשה פעם אחת בחודש בלבד. זה לא מה שיפריע לתפקודי השוטף".

 

2. הסינים באים

לא ברור אם הממשלה תדון ביום ראשון הקרוב (יום לפני נסיעת נתניהו למוסקבה) בהצעה לייבא לישראל 20 אלף עובדים סינים לענף הבנייה. הקבלנים, בכל אופן, היו שמחים לראות אותם כבר מחר על הפיגומים. הפועל הסיני ידוע ביעילותו, במקצועיותו היחסית ובצייתנות שאליה הורגל משחר נעוריו. השגרה היא חלק מאורחות חייו. 
 

קללה סינית עתיקה מאחלת לשונאינו לחיות בתקופה מעניינת. אתמול בבוקר התקיימה ישיבה של התאחדות הקבלנים עם נשיאות הארגונים הכלכליים בראשות שרגא ברוש. מאוחר יותר העפילו הקבלנים לירושלים, שם נערכה פגישה עם שר הפנים בניסיון לשכנעו לשנות את עמדתו המתנגדת להצעה. עמדת התעשיינים בנושא ייבוא העובדים לא פורסמה עד היום. הם נמצאים בדילמה לא פשוטה. מצד אחד, הם מטיפים לכחול־לבן ולהעסקת עובדים ישראלים. "קנו כחול־לבן" הוא המסר שהועבר בכל הזדמנות. אם הם מתנגדים ובצדק לייבוא מוצרים מחו"ל, אז דווקא לייבוא עובדים הם יסכימו? מצד שני, הם יתקשו לא לתמוך בארגון הקבלנים ובענף הבנייה שהם חלק מארגון הגג שלו.
 

אכן דילמה לא פשוטה. ייבוא 20 אלף עובדי בנייה מסין נועד לפתור את המצוקה בכוח האדם בענף, ואין ויכוח על כך שקיים מחסור בידיים עובדות. השאלה היא אם בענף שורר "מצב חירום" כפי שטוען אביגדור יצחקי, ראש מטה הדיור באוצר, שמקדם בכל הכוח את הייבוא מסין. ייבוא עובדים מסין היה גם החלום הרטוב של אורי שני, גרסת לפיד של יצחקי, אבל הוא נכשל.
 

כחלון כבר קיבל ארגז כלים מזהב בגלל "מצב החירום" בענף. מינהל התכנון במשרד הפנים הועבר לאוצר. כך גם מינהל מקרקעי ישראל, משרד השיכון, חברת דירה להשכיר וכל חברות השיכון העירוניות. מה שנותר הוא לקבל סמכות לייבוא בתים מוכנים במחירים מוזלים.
 

אין ויכוח על כך שמחירי הדיור יצאו מזמן מפרופורציות. אם היינו צריכים הוכחה נוספת לכך, באו כלכלני קרן המטבע הבינלאומית וקבעו השבוע שהמחירים מנופחים לפחות ב־30% לעומת המחיר הנורמלי. ועדיין, לפני שמפעילים את כל צעדי החירום, לא ברור אם ענף הבנייה אכן נקלע למצב כה חמור.
 

ייבוא מאסיבי של עובדים מסין נוגד גם החלטה מ־2011 שלפיה ייבוא עובדים ממדינה זרה, מחייב הסכם ישיר עם המדינה ולא דרך מסלול עוקף

פרוצדורות, המעשיר קבלני כוח אדם. בשיטה החדשה מדובר בהסכמים מול חברות כוח האדם מסין, שלא ברור עד כמה ישמרו על זכויות העובדים. עקב כך קיימת התנגדות למהלך אצל היועץ המשפטי לממשלה, שבכיריו דנו אתמול בהצעה, אבל לא רק שם. גם בבנק ישראל וגם הממונה על התקציבים באוצר אמיר לוי מתנגדים מאוד לרעיון. לוי מבין היטב שייבוא של עובדים לענף הבנייה עלול להיות האות לייבוא עובדים זרים לענפים נוספים. בענף המסעדות האתניות משוועים לטבחים מהמזרח, אבל הם מנועים מכך. והאם בענף החקלאות או הסיעוד אין הצדקה לייבוא עובדים זרים?
 

הייבוא מסין נתקל גם בהתנגדות שרים בכירים בממשלה. שר הפנים סילבן שלום, שכיהן כשר האוצר עד 2003, חייב כל חברה בינלאומית שזכתה במכרז ציבורי להעסיק עובדים ישראלים. "התעקשתי על כך והצלחתי. כיום רוצים להביא מסין עובדים במספרים מטורפים, בלי שיהיו הסכמים בילטרליים בין המדינות, מה שיחזיר את חברות התיווך דרך הדלת האחורית. כל הסיפור שהעובדים הללו יסייעו לענף הבנייה זה קשקוש. יש חשד שהולכים לעשות כסף על חשבון הקופה הציבורית, ומשרד המשפטים חייב להתנגד למהלך. אם ההצעה תגיע לממשלה אצביע נגדה".
 

שלום מספר לכל מי שמעוניין לשמוע שבעיית העובדים בענף הבנייה היא עניין של כסף בלבד. "אתה יודע מה המשרה הכי מבוקשת בעיריית ת"א? עובד תברואה. אתה יודע למה? כי משלמים שם כסף טוב. מי שרוצה לראות עובדים ישראלים על הפיגומים, חייב לשלם".
 

שלום אינו לבד. גם יצחק מויאל, יו"ר ההסתדרות עובדי הבנייה, מבכה את הרעיון. "ייבוא מאסיבי של עובדים מסין ישים קץ למאמצים שלנו להכניס את הישראלים לענף באמצעות הכשרה מקצועית. מדוע שקבלן ייקח ישראלי כשיש לו פועל בנייה מנוסה מסין?".
 

ובכלל, מי ערב לכך שייבוא הפועלים יוביל להורדת מחירי הדיור? הממשלה גובה על כל עובר זר מס של 16% שהם כ־1.5 מיליארד שקלים לשנה. עלויות הבנייה יתייקרו. אולי בכלל עדיף לייבא חברות קבלניות מסין (כמקובל בפרויקטים של תשתיות) ולא להסתפק בעובדים?
 

שר האוצר ואנשיו חייבים להבין שהורדת מחירי הדיור אינה הוקוס פוקוס. הגורם העיקרי ליוקר המחיה בדיור הוא הריבית האפסית. במקום לזעזע את שוק העבודה המקומי, מן הראוי שכחלון יפעיל בעניין הריבית את כל מנופי הלחץ על הנגידה.
 

3. הרימו קרן

כלכלני קרן המטבע הבינלאומית פרסמו באמצע ראש השנה את הדוח על ישראל ל־2015. הדוח היה מוכן לפרסום בעיצומה של חופשת החג, אך כדי להשיג את האפקט המרבי הוא הופץ תחת אמברגו עד שלשום. 
 

הממצאים מתכתבים מצוין עם עמדות בנק ישראל בנושאים העומדים על הפרק: מדוע חשוב לצמצם את הגירעון, מדוע הגירעון האמיתי גבוה יותר מהמדווח, איך מצמצמים פערים באוכלוסייה ומעלים פריון, איך מורידים את מחירי הדיור, ומה מבנה הפיקוח הרצוי על המערכת הפיננסית. זאת ועוד: בקרן מחמיאים למדיניות המוניטרית המקומית וטוענים שאין מקום להורדה נוספת בריבית. 
 

כשסטנלי פישר היה נגיד, כלכלני קרן המטבע עלו אליו לרגל ושתו בצמא את תובנותיו הפיננסיות לגבי המשק. הרבה לא השתנה מאז. שום מילת ביקורת על בנק ישראל. הכל גן עדן. בקיצור, ניתן להחליף את הכותרת מדוח כלכלני קרן המטבע לדוח בנק ישראל. אף אחד לא היה מרגיש בהבדל.
 

הדוח יכול היה לספק רוח גבית לנגידה בתפקידה כיועצת הכלכלית של הממשלה. הרי עד עכשיו אף אחד לא הקשיב לה. למעשה, רבים עשו בדיוק הפוך מהמלצותיה. באוצר אפילו לא טרחו לעשות את המינימום ולפרסם תגובה לקונית ומנומסת על ממצאי הקרן. נראה שדוח קרן המטבע, כמו אינסוף דוחות אחרים, ימצא את מקומו באחת המגירות העמוקות. וחבל. 
 

באותה הזדמנות של הגשת הדוח היינו שמחים לדעת מניין יבוא הכסף להפחתת המע"מ ב־1%, ושל מס החברות ב־1.5% ב־6 מיליארד שקל. ועדת הכספים אישרה בשבוע שעבר את הפחתת המע"מ בלי שיו"ר הוועדה, משה גפני, ישאל מניין הכסף. נקווה שיעשה את זה במקצה השיפורים הצפוי ביום שני הקרוב, כשכחלון יגיע סוף־סוף לישיבת הוועדה עם הסברים.
 

יואל נווה, הכלכלן הראשי באוצר שהתבקש לבדוק כיצד יתוקצב המהלך, לא חזר עם תשובה סופית. תחילה דובר על הגדלת יעדי גביית המסים והגדלת הגירעון. לנוכח הביקורת הגדלה נוספת בגירעון תרד כנראה מהפרק, אבל יעדי גביית המסים ב־2016 יעלו גם יעלו. לא הייתי רוצה להתחלף עם מנהל רשות המסים משה אשר, שמנצל את החג יחד עם עובדיו לחופשה. הוא יזדקק להרבה מאוד כוח. 
 

4. זה רק לא בנק

התופעה הולכת וצוברת תאוצה. יותר ויותר גופים פיננסיים עוקפים את המערכת הבנקאית ומציעים פלטפורמות פיננסיות חדשות למתן אשראי וקבלת פיקדונות בתנאים משופרים. זו שיטה של WIN WIN:
 

במקום ריבית של 0.1% לשנה, מקבלים המפקידים 5% ריבית. במקום לשלם ריבית רצחנית של 15% לשנה, הריבית על האשראי מגיעה ל־8%־9%. 

את השיטה גילו החברות הוותיקות כמו מימון ישיר, פנינסולה והאחים נאווי. לאחרונה הצטרפו החדשות: חברות בלנדר, טריא (העובדת בתוך ארגונים), 

ו־eLoan. עם ההצלחה אי אפשר להתווכח. בתי השקעות החליטו שלא לחכות לרפורמות של כחלון ולעלות על העגלה המנצחת כמשקיעים אסטרטגיים: שלמה SIXT השכרת רכב ומיטב ד"ש השקיעו ב־eLoan. קרן בלומברג הבינלאומית השקיעה בבלנדר. מיטב דש השקיעה גם בפנינסולה, ואלטשולר שחם במימון ישיר. אפילו הבנקים מרחרחים אפשרויות השקעה: בנק לאומי כבר ניהל מגעים ראשוניים והפועלים מגלה רצינות כוונות גדולה יותר.
 

דווקא eLoan, שהוקמה בינואר 2014, משכה את תשומת לבי, מכיוון שמדובר ביוזמה שהגיעה מהשטח מצד אנשי עסקים ללא גיבוי פיננסי ראשוני. עמית לוינשטיין, יגאל אלקסלסי ויורם גביש הם אנשי שוק הון ובנקאות, שהחליטו להראות היכן נמצא באמת החמצן (הפיננסי) של המדינה. 
 

החברה מתווכת בין לווים למלווים ומעניקה באמצעות האינטרנט הלוואות של עד 200 אלף שקלים. מדובר בשיטת ה־P2P (הלוואות בין אנשים), בין מתווכים, בלי עמלות שורה וללא עמלות עריכת מסמכים. מה שיפה בשיטה הוא שניתן להשקיע החל מ־100 שקל ועד 1,000 שקל להלוואה בודדת. אין הגבלה על כמות ההלוואות שניתן להשקיע בהן.
 

"עד היום ניתנו 800 הלוואות ל־800 לווים בהיקף 14 מיליון שקל", אומר לוינשטיין המנהל את עסקי הקבוצה, "יש לנו כישלונות של פחות מ־0.5%. את הכסף שמו אלף משקיעים. מרגע שמיטב דש נכנסו כמשקיע אסטרטגי, רמת הביטחון גדלה ונרשמה צמיחה של יותר מ־50% בכל חודש. בחודש האחרון בלבד ניתנו הלוואות בהיקף 2.5 מיליון שקל".
 

"אנחנו מחליפים את הבנקאות המסורתית. נותנים הלוואות בריבית ממוצעת בנקאית של 6%־9%, בסכום ממוצע של 25 אלף שקל. אצלנו תראה את כולם. בהתחלה היה מדובר בעיקר באנשי הייטק אבל עכשיו מדובר בחתך של עם ישראל".
 

כמה אתם משלמים על פיקדון של אלף שקל, ואיזו ריבית אתם גובים?

"התשואה הממוצעת למשקיע על פיקדון היא 5.2% לאחר עמלה ליזם (של 2%־2.5%). ההצטרפות היא דרך האתר בתהליך אונליין ידידותי. על ההלוואות אנחנו גובים 6%־9% לשנה תלוי בטיב הלווה. עכשיו, בתקופת החגים שיצאו השנה מוקדם, אנחנו בהחלט מרגישים גידול בפעילות".
 

מה החתך המאפיין של הלקוחות?

"בצד של המשקיעים ראינו תחילה יותר אנשי הייטק ופיננסים, אבל לאחרונה, ככל שהמודעות גדלה יותר, רואים יותר אנשים רגילים שרוצים לגוון את החסכונות ולקבל משהו על הפלוס. בצד מקבלי האשראי מגיעים בעיקר מהעשירונים התחתונים.
 

"השימוש באשראי מיועד לכל מטרה. אנשים מתחילים להבין שיש אצלנו התנהלות כלכלית שקופה ונכונה. כמחצית מהבקשות נועדו לסגירת האוברדרפט היקר שעליו משלמים 14%־15% לשנה, כשאצלנו הריבית היא כמחצית מכך. אנחנו מקילים על יוקר המחיה. אבל לוקחים כסף גם לשיפוץ או לחופשות".
 

כבנקאי לשעבר אתה יודע שלתת כסף זה קל. איך אתה דואג שהכסף יחזור? 

"אנחנו נותנים את ההלוואה במספר שלבים: בהתחלה מופקד הכסף אצל נאמן (חברת BDO). ברגע שיש פיגור אנחנו עושים על חשבוננו את כל המאמצים לגבות את הכסף, ואז עוברים לעורכי דין. בזכות רמת הפיזור הגבוהה של ההלוואות, אי החזרים אפסי. מדובר בנפילות של 0.5% מהיקף ההלוואות, שזה דומה למקובל בבנקים".
 

אתם מכים את הבנקים במגרש שלהם. הם לא רוצים לקנות אתכם? 

"כל הבנקים היו אצלנו ודיברנו איתנו. הם ערים לשינויים בהרגלי האשראי ורוצים להגיב. בנקים כמו לאומי ובנק הפועלים התעניינו ושאלו שאלות, אבל בינתיים לא קרה כלום. ייתכן שבעתיד הם ישקיעו. גם בעולם הבנקים מעורבים כמשקיעים במיזמים מסוג זה".