ראשית החודש קיבלה סרן עליסה בוגוסולבסקי, מפקדת פלוגת איסוף קרבי בגזרת הגולן, כומתה חדשה. הכומתה היא בצבע צהבהב־אפרפר, המזכיר חול מדברי. “רצינו חיבור לאדמה", מסביר תא"ל גיא בר־לב, קצין איסוף קרבי ראשי (קאס"ר, בראשי התיבות שכה אהובים על צה"ל), שפרש החודש מתפקידו ומשתחרר מצה"ל. את מקומו בפיקוד על החיל תפס תא"ל מרדכי כהנא.



למעשה לא היו לתא"ל בר־לב הרבה ברירות. ספקטרום הצבעים לכומתות עבור חילות חדשים שיוקמו בעתיד בצה"ל, אם יוקמו, הולך ואוזל. נותרו חום כהה, שדומה יותר מדי לכומתת גולני, ורוד, שתהא זו הפתעה רבתי אם יימצא הקצין שיסכים לאמצה לכיסוי ראשם של חייליו.
 
האיסוף הקרבי, שהוא בעצם שלוחה של המודיעין, הוא המקצוע הצבאי האחרון שמקבל מעמד של חיל. הוא הצעיר בחילות הלוחמים בזרוע היבשה (מז"י) והוא מצטרף לחיל השריון, חיל התותחנים, חיל ההנדסה הקרבית, חיל הרגלים וחיל הצנחנים.
 

הענקת הכומתה לסרן בוגוסולבסקי, לחבריה ולחברותיה היא הביטוי המובהק ביותר לחשיבות שצה"ל רוכש לחיל שבו הם משרתים, ויש סמליות בכך שזה קורה בסמיכות לציון 42 שנים למלחמת יום הכיפורים, המקובעת בתודעה הציבורית בכישלון המודיעיני שלה.
 
עליסה בוגוסולבסקי, בת 23 מעפולה, הייתה בעבר תצפיתנית ברמת הגולן, מפקדת מחלקת החמ"ל של התצפיתניות וכיום היא מפקדת פלוגת תצפיתניות האיסוף. בגדוד שבו היא משרתת, לצד התצפיתניות והבקריות פועלות גם פלוגות של תצפיתנים הממוקמים בעמדות תצפית קבועות, כאלה שיוצאים לשטח רגלית וחיילים הרכובים על כלי רכב עם הציוד המיוחד שלהם - חיישנים, משקפות משוכללות ואמצעים נוספים.
 
בחיל יש גם את היחמ"מ (יחידות מודיעין מטרות) שתפקידן לאסוף מודיעין, לתצפת ולדווח על מטרות בגזרה כדי שהתותחנים, חיל האוויר, חיל השריון ולמעשה כל הכוחות בשטח יוכלו להגיב באש במקרה הצורך. הפעילות מתבצעת סמוך מאוד לכל גבולות ישראל - בגולן מול סוריה, בגליל מול לבנון וחיזבאללה, בנגב מול המחבלים בסיני ובגבול מצרים, בערבה מול ירדן ובגדה המערבית. זו פעילות מסביב לשעון ביום ובלילה.
 
באחד מלילות סוף חודש אפריל זיהו תצפיתניות מפלוגתה של סרן בוגוסולבסקי דמויות חשודות שהתקרבו לגדר המערכת ליד מג'דל שמס. זה היה ניסיון חדירה של מחבלים מסוריה (ככל הנראה בשליחות איראן וחיזבאללה) שרצו להניח מטען נפץ ליד הגדר ולפגוע בחיילים. הזיהוי המהיר ומתן נקודת הציון המדויקת אפשרו את מה שמכונה בצה"ל “סגירת מעגל". דיווח על כוונת החדירה הועבר בצינורות הדיווח והפיקוד עד דרג הרמטכ"ל ובאישורו הופעל כלי טיס, שפגע והרג תוך זמן קצר לפחות ארבעה מחבלים.
 
“אנו חייבים להיות ערניים למתרחש בצד השני", אומרת סרן בוגוסולבסקי בראיון ל"מעריב", “הגזרה משתנה מיום ליום. לפעמים גם תוך כמה שעות. כל בוקר אנו קמים למציאות אחרת. אנו רואים את הלחימה המתרחשת שם. זו לחימה בין ארגונים ובין הארגונים למשטר (של אסד – י.מ.)".


סרן בוגוסלבסקי בתדרוך "הגזרה משתנה מיום ליום". צילום: דובר צה"ל
לדבריה, “הלחימה היא בעזרת טנקים, ארטילריה, טילים נגד טנקים ונשק קל. לא תמיד אנחנו מצליחים להבין מי נגד מי והאמת היא שזה גם לא כל כך מעניין אותנו. ברור שיש שם בלגן וכאוס. מה שמעניין וחשוב לנו הוא שהלחימה לא תזלוג לצד שלנו. המשימה שלנו היא לראות בעין או באמצעים שלנו מה שקורה בצד הסורי, לתת מודיעין בזמן אמת ולהתריע".
 
בוגוסולבסקי, שמודה שטרם החליטה אם להמשיך בשירותה הצבאי, נולדה כ־20 שנה לאחר מלחמת יום הכיפורים. על אותה מלחמה היא שמעה רק בהרצאות בקורסים שעברה וקראה, אך בתמציתיות מפתיעה היא נוגעת באחת הבעיות המרכזיות של אותה מלחמה: לא היה אז מערך יעיל שהתמחה באיסוף מודיעין חזותי (מידע על סמך ראיה בלתי אמצעית, להבדיל מהאזנה לרשתות תקשורת).
 
בשנים שקדמו למלחמה הזניחה ישראל את איסוף המודיעין בשטח או שהתייחסה לתוצריו ולתרומתו באדישות שגבלה בזלזול. הדרג המדיני זלזל ביכולות של המדינות הערביות ולא האמין, בהסתמך על הערכותיו של ראש אמ"ן דאז אלי זעירא היהיר, שהן יעזו לצאת למלחמה. הדרג הצבאי־מודיעיני הסתמך על סוכני צמרת כמו ד"ר אשרף מרוואן (לא, חד־משמעית, הוא לא היה סוכן כפול כפי שזעירא טען כדי לנקות את אחריותו ממחדליו). הסתמכו עליהם כמעט באופן עיוור כדי שיעניקו את ההתראה האסטרטגית מפני מלחמה והעדיפו אותם על פני מה שראו התצפיתנים או המאזינים לרשתות הקשר.
 
“כאחד מלקחי אותה מלחמה", מציין תא"ל (מיל') ד"ר דני אשר, “הוחלט לשדרג את ענף המודיעין הקרבי למחלקת מודיעין שדה ולהעמיד בראשה אלוף משנה". אשר היה אז באותה מלחמה קצין מודיעין ששירת בבסיס בלוזה בסיני. בבוקר ה־6 באוקטובר, שעות לפני פרוץ המלחמה, עלה על הג'יפ ודהר מרחק של כ־30 ק"מ עד לעיר קנטרה כדי לבדוק את המצב במוצבים על גדת תעלת סואץ. לימים עסק במגוון תפקידים במערך השדה ובמחקר מודיעין, ולאחר פרישתו היה למרצה וחוקר באוניברסיטה. לפני כשנתיים חיבר עבור צה"ל את הספר “האיסוף הקרבי הצופה לפני המחנה: חיל האיסוף הקרבי ומורשתו".
 
חלפו עוד 27 שנים עד שבצה"ל החליטו שיש צורך בשינוי מבני וארגוני יסודי יותר. הוחלט להוציא את מחלקת מודיעין השדה מאגף המודיעין בצה"ל ולהקים בזרוע היבשה את חיל מודיעין השדה. “זה נעשה בשל הצורך להדק את הקשר שבין המודיעין ללחימה בשדה הקרב", מסביר ד"ר אשר. לדבריו, “משימתו העיקרית הייתה לשפר את איסוף המודיעין בשטח באמצעות הפרדתו ממאמצי האיסוף האסטרטגי. הקמת החיל החדש נעשתה מתוך הבנה שמודיעין איכותי ומיידי יגביר את האפקטיביות של הכוחות הלוחמים בשטח". עם הקמת חיל מודיעין השדה קובצו תחת שליטתו כל היחידות שעסקו עד אז באיסוף קרבי - יחידות תצפית, מכ"ם ומחלקות מודיעין באוגדות, בחטיבות ובגדודים.
 
ב־2010 חל שינוי מבני נוסף: הוחלט להפריד בין תחום האיסוף הקרבי לתחום מודיעין השדה. מחלקת מודיעין שדה עם קציני המודיעין הגדודיים, החטיבתיים והאוגדתיים חזרה לאמ"ן. “בשנים האחרונות השתנו המשימות של האיסוף הקרבי", מוסיף ד"ר אשר ,"מדברים פחות על דהירה לעומק מערכי האויב עם מסות משוריינות, והדגש הוא יותר על הגנת הגבולות. יש מעורבות וחשיפה גוברת והולכת של אוכלוסייה אזרחית ללחימה, ולצבא קשה יותר ויותר להבחין בין אזרח לחייל". מניסיונו האישי ממחיש דני אשר את השינוי המתחולל באופי האיסוף הקרבי.

“כשהייתי קמ"ן דיברו אצלנו במונחים של ‘להביא את הביצה'. לשרטט שרטוט אליפטי שבו מציינים באופן כללי את כוח האויב המרוכז באזור הנדון. כיום איש המודיעין צריך להביא נ"צ (נקודת ציון) מדויק בן 12 ספרות".
 
השם המלא של החיל החדש הוא “חיל האיסוף הקרבי, מערך הגנת גבולות וביטחון שוטף". השם אולי מסורבל משהו, אך הוא מעיד על האתגרים הניצבים לפתחו של צה"ל. המלחמה האחרונה שבה ישראל כבשה בעזרת חיל השריון שטח והחזיקה בו שנים הייתה במלחמת לבנון הראשונה. אז הסתיים גם עידן המלחמות הגדולות ומאז ישראל מוצאת עצמה במעין קטטות רחוב מול ארגוני גרילה כמו חיזבאללה וחמאס.
 
“החיל כמעט הכפיל את עצמו בכמות כוח האדם", מדגיש המפקד היוצא תא"ל גיא בר־לב. בעידן שבו ישראל סגרה עצמה בגדרות בגבול מצרים, לבנון, סוריה וכעת גם מול ירדן - החיל מספק את המענה המודיעיני הטקטי בטווחים של קילומטרים באזור הגבולות. “אנו גם מתעצמים באמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותנו", הוא מוסיף, “ולא רק בכמות האמצעים אלא בעיקר באיכותם". 


אמצעי תצפית מתקדמים. צילום: דובר צה"ל
החיל פועל באוויר באמצעות בלוני תצפית טקטיים ורחפנים המצוידים במצלמות, וביבשה בעזרת חיישנים, מצלמות ומשקפות רבות עוצמה הנישאים על גב הלוחמים היוצאים למשימות. לאחרונה הוכנס לשימוש מבצעי רכב חדש המכונה “גרניט". זוהי שלדה של טנדר־משאית מתוצרת ארצות הברית, שעליה מתקינים את הציוד הרב והכבד.
 
אך כפי שנלמד במלחמת יום הכיפורים, אין די במידע שנאסף ממקורות שונים, יש גם צורך להבין אותו. לשם כך יש לעבד, לנתח ולזקק את המידע שמגיע ממקורות האיסוף השונים, ואת זה עושה מערכת רבת סנסורים המכונה “מרס", פרי פיתוח של התעשיות הביטחוניות של ישראל.
 
לדברי תא"ל בר־לב, החיל הוא אולי “המגדרי ביותר בכל המערך הקרבי של צה"ל". זה לא רק התצפיתניות בחמ"ל אלא גם לוחמות שיוצאות למשימות לצד הלוחמים. “הלוחמות בדרכן לתצפית שיכולה להמשך עד 72 שעות מתחת לרשתות הסוואה, נושאות על גבן ציוד במשקל של 20־25 ק"ג", הוא מוסיף. אך גם בעידן של טכנולוגיה מתקדמת, של אנטנות, חיישנים ומצלמות משוכללות “לא תם עידן המשקפת", כהגדרתו של תא"ל בר־לב.
 
ככלות הכל, אין לשכוח כי איסוף קרבי או מודיעין אסטרטגי הם לא חזות הכול. הם רק אמצעים שנועדו לשרת את מי שמופקד על קבלת ההחלטות, מפקדים בכירים ובעיקר הדרג המדיני - ראש הממשלה, שר הביטחון והממשלה כולה, כדי שאיכותן תהיה טובה יותר. וזה לא תמיד קורה