הנהירה הבלתי מבוקרת של פליטים סורים לאירופה גורמת לא מעט כאבי ראש, אך פותחת חלון הזדמנויות עבור ארגוני המודיעין של מדינות המערב. היכולת לאתר בין הפליטים קצינים וחיילים לשעבר בצבא סוריה ובזרועות המודיעין של ממשל אסד, שהיו חשופים לסודות המדינה, היא חלומם של לא מעט קצינים בארגוני מודיעין מערביים, שרבים מהם נמצאים בקשרי גומלין עם צה"ל והמוסד.



בין עשרות אלפי הפליטים נמצאים קרוב לוודאי כאלה שיכולים לפתוח צוהר לתעשיית הנשק הכימי שפרחה שנים בסוריה, לחיל האוויר, לקשר בין סוריה לאיראן ומשמרות המהפכה, לסוגי הנשק והחימוש שנמצאים בכוננות מעבר או שכבר עברו לידי חיזבאללה ואולי אפילו לקשר בין סוריה לקוריאה הצפונית, שעל פי פרסומים זרים בנתה עבורה כור גרעיני בחשאי. 
 
אני מניח שכבר במבוא לקורס קציני איסוף וגיוס סוכנים אפשר ללמוד שפליט המבקש להתאקלם במדינה חדשה ולמצוא קורת גג ופרנסה למשפחתו, הוא חומר קל לגיוס, בוודאי כשהוא מגיע ממדינה שבגדה באזרחיה. 
 

אולם לא רק אמ"ן והמוסד יכולים "ליהנות" מהפליטים הסורים המציפים את אירופה, אלא גם גופים כמו התעשיות הביטחוניות ומשרד הביטחון. מדיניות הגבולות הפתוחים של מרבית ממנהיגי אירופה תהפוך את היבשת למקלט לפליטי המזרח התיכון ולנפגעי הטרור האסלאמי. אחריהם ינהרו, כמובן, דורשי העבודה. אליהם יצטרפו בשנים הקרובות לוחמי דאע"ש, שישובו לבתיהם בפריז, בלונדון, במינכן ובבלגיה. 
 
המדינות האירופיות, שלא מכירות מציאות של גדרות, גבולות מסומנים, מערכות התרעה, הגנה ועיכוב, אמצעי תצפית, בקרה וצילום ומערכות שיקוף לבני אדם ולסחורות - יידרשו לערוך היכרות רחבה עם התחום. 
 
לישראל ולתעשייה הביטחונית ניסיון רב בכך. זה שנים הפכנו את הארץ המובטחת לארץ המאובטחת. כל גבולותינו עוטים גדרות מתוחכמות ומבוקרות, חלקן נגד מבריחי גבול וחלקן נגד טרור והברחות. אני בטוח שההזמנות של גורמי ייעוץ, תכנון ואספקת מערכות כבר בדרך. לנספחי צה"ל באירופה, שהשגרה איימה להכניס אותם לתרדמת, צפויה כעת הרבה עבודה. 

החורף ההוא
 
 בערב החג הפגיש "ידיעות אחרונות" את בוגרי להקת חיל החינוך, שהשמיעו לראשונה את היצירה המרגשת "חורף 73'" של שמוליק הספרי. קראתי את הכתבה ונזכרתי בדרך שבה חולץ השיר הזה, שנגנז למשך חודשים ארוכים במגירתו של קצין החינוך הראשי. וכך היה: לקראת יום העצמאות 1993 באו למשרדי ביחידת דובר צה"ל יאיר שטרן, מנהל הטלוויזיה היחידה שפעלה אז בישראל, ואיתו אנשי הבידור של הערוץ. הם הציעו לצה"ל להצטרף למשדר מיוחד ליום העצמאות שיצולם בבסיס צבאי ויכלול קטעי שירה, מתיחות של אלי יצפאן ויגאל שילון, ריקודים, שירי להקות צבאיות וסיפורים מרגשים. בחרנו לערוך את "אלף שיר לצפון" בבסיס חימוש בצפון, והרמטכ"ל אהוד ברק זכה להיות הנואם והמברך הראשי. 
 
ההפקה ביקשה שנאתר ביחד שירים טובים של להקות צבאיות, ובמיוחד עבור כך כינס חיל החינוך את הלהקות הצבאיות למרתון שנערך בבית הצנחן ובמהלכו הלהקות הציעו את מרכולתן להופעה.
 
לא נכחתי במרתון, אך בשעת לילה מאוחרת ביקשה רב"ט לימור שיינפלד להיכנס למשרדי. "המפקד, בחרנו שירים מעולים", היא אמרה, "אבל יש סיפור גדול: חברי להקת חיל החינוך גילו לי שישנו שיר מדהים ומרגש, מעין תפילה, שקצין החינוך הראשי טען שהוא שיר פוליטי וגנז אותו ולכן אף אחד לא יודע על קיומו".
 
ביקשתי משיינפלד להביא לי את מילות השיר. כשקראתי אותן קפאתי במקום. שיתפתי את דובר צה"ל, תא"ל אילן טל, וקיבלתי את אישורו לפעול לחילוץ השיר מהמגירה בתל השומר. ידענו שעם הרמטכ"ל ברק זה יהיה קצת קשה, אז החלטנו לפנות ליצחק רבין, שהיה ראש הממשלה ושר הביטחון. 


אהב את השיר, ראש הממשלה רבין. צילום: פלאש 90
שלחתי את מילות השיר לעודד בן עמי, שהיה יועצו של רבין, וכעבור יום הוא חזר אלי ואמר שרבין אוהב את השיר. אחר כך עדכנו את הרמטכ"ל בכך שיש שיר גנוז שרבין אוהב. אינני יכול לתאר במילים את האור בעיניה של שיינפלד כשהטלתי עליה לבשר לחברי הלהקה שיש אישור להשמיע את השיר. 
רא"ל ברק ביקש לשבץ את ברכתו מיד לאחר השיר, וכשעלה לבמה תהה בקול רם "איך שיר כזה, עם תכנים פוליטיים, מושמע על ידי להקה צבאית?". קצין החינוך הראשי ודובר צה"ל נלחצו קצת, אבל אני, שכבר הבנתי דבר וחצי בפוליטיקה, נותרתי רגוע. 
 
אחר כך ביקש ברק שוב ושוב לשלב את השיר לפני דבריו, ושוב ושוב העיר בחיוך שזהו שיר פוליטי ולא ראוי שחיילים ישירו אותו. גם באירוע הפרידה המרכזי שלו מצה"ל, במעמד ראשי המדינה, דיבר ברק לאחר השיר ו"העיר" מעל לבמה לקצין החינוך הראשי וקרץ לו. 
 
אולם על עוצמתו של "חורף 73'" למדתי דווקא ממרטין אינדיק. עם סיום שליחותו כשגריר ארה"ב בישראל, ערך לו שר הביטחון ארוחת ערב אינטימית בחדר האוכל של הקריה בתל אביב. כשעה לפני ארוחת הערב ביקש אינדיק שלהקה צבאית תשמיע לו את השיר כמתנת פרידה. הלהקה הוקפצה ולאחר המנה העיקרית השמיעה את "חורף 73'". אינדיק מחה דמעות כמו תינוק ואנחנו הסתרנו אותן כמו גיבורים.

חזון האחים
 
 צפיתי בחלקו האחרון של טקס פרס אופיר לקולנוע ישראלי, ששודר בטלוויזיה, וראיתי את האור בעיניו של משה אדרי המפיק (ובעיקר המממן) של הסרט הישראלי "באבא ג'ון" שזכה במקום הראשון. 
 
זה שנים ארוכות האחים משה וליאון אדרי מרימים בחזון, בכישרון ובהצלחה את תעשיית הקולנוע הישראלי ומביאים אותה לשיאים בארץ ובפסטיבלים בעולם. לצד תעשיית הסרטים, הם הולידו את קונספט בתי הקולנוע סינמה סיטי, שבעידן של טלוויזיה רב־ערוצית מצליחים להוציא את אזרחי ישראל לבילוי בקולנוע. 
צמד האחים הללו, שגדלו והתחנכו בדימונה, ראויים להוקרה והערכה.

הגעתי למסקנה הזאת כבר לאחר שצפיתי בסרט המשובח "מפריח היונים", שהפיקו על פי ספרו של אלי עמיר, על חיי הקהילה היהודית בעיראק וכמיהתה לציון. אני סבור שסיפור הצלחתם של האחים אדרי ותרומתם רבת השנים לקולנוע הישראלי האיכותי ולהישגיו, ראויים שיישקלו בקטגוריה של פרס ישראל על מפעל חיים. 
4 עוד מעט יגיע זמן "אחרי החגים". אז תבוא יוזמה מדינית זו או אחרת, או מאמצים להרחבת הקואליציה עם המחנה הציוני. או אז נגלה עוד יותר את המיתון במשק ואת גלי הפיטורים. נעמוד בפני הקושי של המנהיגים לקיים את הבטחות הבחירות ולהוזיל את מחירי הדירות ואת יוקר המחיה; נראה איך בעלי ההון עוברים או מעבירים את עסקיהם לחו"ל; נגלה שהממשלה הזאת קוברת סופית את החקלאות הישראלית, שהיוותה תמיד לבנה מרכזית במעשה הציוני, ונגלה שמכל כיוון מתרגש עלינו ים של צרות ואתגרים. 
 
אבל לא נפרט יותר כדי שניהנה מהימים השקטים שעוד נותרו לנו. עוד תגיע עת "אחרי החגים" ובינתיים, חג שמח.