נאום המופתי של נתניהו: מה היו באמת יחסי הכוחות בין היטלר למופתי?

הרצון של נתניהו להשחיר את הצד הערבי הביא אותו לעשות צעד מעבר למה שמקובל בישראל. דהיינו, להזכיר שוב ושוב את תמיכתו של המופתי בגרמניה הנאצית. זאת, כדי להצדיק את החשד בכל מה שקשור בהתנהלות הפלסטינית מול המפעל הציוני עד היום.

אכן, מתוך רצון להשחיר את הפלסטינים, גרם נתניהו להלבנה יחסית של גרמניה הנאצית. מעבר לכך טעה נתניהו טעות עובדתית חמורה: כאשר היטלר נפגש עם המופתי ב-28 בנובמבר 1941 בברלין, מכונת ההשמדה נגד היהודים פעלה כבר ואפילו התכנון לשימוש בגז היה חלק מהתוכנית.
 

היטלר לא היה זקוק לעצה משותף זוטר ובלתי חשוב, שאיננו מאירופה, כדי להפעיל את מה שנקרא "הפתרון הסופי לבעיית היהודים". המפגש בין היטלר למופתי מתועד וישנו פרוטוקול. השניים מדברים על תוכנית משותפת: המופתי מבקש את תמיכתו ועזרתו של היטלר להקים מדינה ערבית בעיראק, סוריה ופלסטינה.

היטלר מצידו אינו נותן את התמיכה מיד, אלא רק תמיכה לעתיד לבוא, לכשיתבהרו התוצאות של המלחמה. משמע: מי שיוזם ומחליט הוא היטלר, מי שמציע ומבקש עזרה ומתחנף, זה המופתי. אלה הם יחסי הכוחות ולא ההיפך.
 

מכחישי שואה יעוטו על ההתבטאות של נתניהו כמוצאי שלל רב. להם לא כל כך חשוב איזה רבב נדבק במופתי, להם חשוב שראש ממשלה של מדינת היהודים חושב שבנובמבר 1941 עדיין לא החלה השמדת היהודים  ושהיוזמה להשמדה לא באה מהיטלר וגרמניה, אלא מבחוץ.

וכמה שנתניהו יגיד שזו לא היתה כוונתו, יהיה לו קשה מאוד לתקן את המקולקל. את דבריו יצטטו שוב ושוב בכל אתרי הימין הקיצוני באירופה ובאמריקה.