מה המצב: שלושה מונולוגים של גברים על מה שקורה עכשיו

זה לא אנחנו אלא הם שלא רצו אותנו כאן כבר לפני מאה שנים ויותר. כיבוש? איזה כיבוש? גם במאורעות תרפ"ט, כשמוסלמים שחטו את שכניהם הטובים, היה כיבוש? בכל תולדות העמים אין זכר לעם הפלסטיני, אנחנו המצאנו אותו כתמונת מראה לציונות. אני לא משלה את עצמי שיהיה כאן שלום, אבל היה יכול להיות נחמד אם החבר'ה מתל אביב, במקום לשכר ילדות ואז להפשיט אותן על הבמה ב"אלנבי 40", היו מיישרים קצת את שורות הקוק שהם עושים בשירותים לימין. בשביל זה חזרנו לארץ אבותינו אחרי אלפיים שנות גלות? 
 

מצחיק לשמוע הורים מרמת אביב מתארגנים כדי להסיע את ילדיהם לבית הספר - העיקר שחלילה לא ייסעו באוטובוס. אני כבר לא יודע אם הם עושים את זה בשם הביטחון או מחשש שיורשי העצר יידבקו באוטובוס במחלה הנוראית שנקראת "עממיות". שנים צעקנו לכם: "יש"ע זה כאן!", עכשיו אתם מאמינים לנו? 
 

מפחדים מאוטובוסים? אלקנה שלנו הולך ברגל כל בוקר ממאחז אש־תנור עד לצומת כדי לתפוס טרמפים - ושתי האחיות שלו, הודיה ונקמה, נוסעות להתנדב ב"הדסה" לפחות פעמיים בשבוע, ובינתיים, ברוך השם, הכל בסדר. איפה מתנדבים בתל אביב? באס־או־אס חיות או במרכז לנפגעות תקיפה מינית? יש בכלל הבדל?
 

ראיתי חדשות אתמול ולא הבנתי איך הם מעיזים ללבות ככה את האש. "הטרור נמשך"? הרי בתל אביב לא היה כלום כבר שבועיים - וגם מה שהיה קרה ליד עזריאלי, איפה שהפריפריה זורמת פנימה כמו ביוב. אז איפה הוא נמשך בדיוק? בחברון? יאללה, מגיע לגולדשטיינים, בחיי. אם הייתי פלסטיני הייתי עושה עוד יותר גרוע. 

הר הבית? את מי זה מעניין? הרי המקום היחיד בירושלים ששווה לעלות על כביש 1 בלי לפנות ימינה לנתב"ג בשבילו זה "מחניודה" - וגם זה רק לפני שאסף גרניט לא הסתפק בלהצליח בלונדון והתחיל לשקם בטלוויזיה מסעדות של צ'חצ'חים מבאר שבע. אני גזען? איך אני יכול להיות גזען כשהצבעתי מרצ? בדיוק אתמול אמרתי לאישה שהילדים קצת במתח ושצריך לעשות בוקינג לחנוכה בניו יורק. אחרי הכל, זה לא שהם ילדים של מתנחלים שרגילים לשטויות האלה. אידיוט מי שנותן לילדים שלו להתגייס לקרבי ולמות בשביל המתנחלים האלה. מה הטעם שהילד ילך לצבא אם ממילא הוא לא יחיה כאן אחר כך? 
 

נכון שסבא שלי בא באונייה מאודסה, היה ב"ההגנה" ובנה פה עסקים לתפארת. אבא שלי היה בין הצנחנים שכבשו את הכותל - ואני טחנתי שלוש שנים לבנון. בשביל מה? בשביל להמשיך להילחם כל החיים? לא רוצה יותר. מזל שלילדים יש דרכון גרמני, מצד האישה. שכחתי משהו? אה כן: הכיבוש משחית, אפרטהייד, מדינה דו־לאומית, רק לא ביבי - הסדר לא חשוב. 

ניר קיפניס, 46, מרכז תל אביב:

אני תשוש כבר מרכבת ההרים הזאת - ועוד יותר מזה שאני כבר לא יודע אם יש פתרון להאמין בו. גדלתי בשמאל והאמנתי בשלום, עד שהתברר לי שהוא לא פחות משיחי מחזון ארץ ישראל השלמה. אני עדיין מאמין שהכיבוש הוא חתיכת צרה צרורה שהופכת גם את הטובים שבינינו לגזענים בעל כורחם. מצד שני, ברק לא הלך לקמפ דיוויד ושם הכל, כולל מזרח ירושלים, על השולחן? מה קיבלנו? עוד אינתיפאדה! 

ושלא תבינו אותי לא נכון, אני בעד שגם לצעיר מרמאללה, שכם או עזה יהיה אופק בהיר לחייו. ככה הוא לא ימהר להיפגש עם כל הבתולות בשמיים. מצד שני, יכול להיות שאני עוד פעם מפעיל את ההיגיון המערבי שלי על אנשים שדוחים אותו על הסף. הרי מספיק לראות את איימן עודה ואחמד טיבי, שחשבתי שהם פרטנרים, צועדים יד ביד עם גזען דתי כמו ראאד סלאח כדי להתייאש מכל סיכוי לפתרון. מישהו יכול לדמיין את זהבה גלאון צועדת יד ביד עם ברוך מרזל? 

החדשות הן כמו משחק "חם־קר": אני רואה איזה מוסלמי מאיים שאם רק נעז לגעת באל־אקצא... ולא מבין איך לא הורדנו את הגידול הממאיר הזה עם שופל כבר ב־1967, אבל שנייה אחר כך מראים פלסטיני שנתקע במחסום עם בתו החולה. הילדה מחוברת לאינפוזיה, שקטה, ואני מסתכל על הילדה שלי - שרק תהיה בריאה - ודומע על מר גורלם של האנשים שלפני שנייה הייתי מוכן לדרוס עם שופל. 
 

ומה יהיה על הילדים שלי? בחיי שלפעמים נדמה לי שהטרגדיה הכי גדולה שלנו היא לא שסבלנו ככה כדי להישאר יהודים, אלא שלא הצלחנו להתבולל כמו שצריך בין הגויים. אולי הילדים שלי יצליחו?