על איום עתידי, שבעוד עשר שנים תוכל איראן לייצר פצצה גרעינית, הפך ראש הממשלה בנימין נתניהו עולמות. מעל כל במה ותחת כל עץ רענן נתניהו הזהיר, התריע, הפחיד וזעק מפני התוצאות וההשלכות הרות האסון של הסכם הגרעין שאיראן והמעצמות, בהובלת ארצות הברית, חתמו עליו. אבל על התפתחות דרמטית במעמדה המדיני והאזורי של איראן, המתרחשת בהווה מול עינינו ושמדווחת באמצעי התקשורת בעולם, לא נשמעה מצדו של ראש הממשלה אף לא מילה או התייחסות. גם לא ברמז.



נוכחותה של איראן בשיחות על גורלה ועתידה של סוריה, שהתקיימו ביום שישי האחרון בווינה, היא התפתחות שעד לפני חודשים אחדים הייתה מוגדרת כהזויה ובלתי מציאותית. אבל בעוד הסכם הגרעין עם איראן נכנס בקושי לשלבי ניסוי התחלתיים, ובכירים ומומחים מהמעצמות החתומות על ההסכם עדיין לא יודעים באופן ברור כיצד הוא יבוצע למעשה ומגרדים את מצחם בתמיהה לראות כיצד איראן תתנהג – איראן כבר תפסה את מקומה כגורם נוכח, מעורב ומורגש במאמץ בין־מעצמתי, שמטרתו העיקרית היא לשים קץ למלחמת האזרחים העקובה מדם בסוריה ולהחליט על גורלו ועל עתידו של הנשיא בשאר אל־אסד.
 
אבל שלא תהיה טעות. המטרה הסופית היא ליצור תשתית להסדר חדש במזרח התיכון, שיקבע את מקומן ואת מעמדן של ארצות האזור. ואיראן, שלפני שבועיים ביצעה ניסוי טילים בליסטיים שוושינגטון הגדירה כ"הפרה של החלטת מועצת הביטחון", היא שותפה פעילה במאמץ מדיני־דיפלומטי להשגת שלום ויציבות. זה לא כל כך חשוב ומשנה שהשיחות בווינה בינתיים הסתיימו בלא כלום, ושארצות הברית ורוסיה עדיין לא מצליחות לגשר על המחלוקת והאינטרסים המנוגדים בנוגע לעתידו של אסד. גם הטיעונים שמדיניות החוץ הכושלת של ארצות הברית במזרח התיכון אשמה בכך שרוסיה הפכה גורם מרכזי ומוביל באזור אינם ממעיטים מחומרת העובדה שאיראן הוזמנה (בין השאר על ידי מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי) ונענתה ברצון ובחדווה להיות שותפה פעילה לעיצוב סדר חדש באזור – כאשר כל התפתחות, כל יוזמה וכל מהלך, גם אם הם עדיין בשלבי דיון, ישפיעו על מעמדה של ישראל באזור.
 

להסביר התפתחות זאת כתוצאה מכשליו של הנשיא ברק אובמה במדיניותו במזרח התיכון זו נחמת עניים. אבל ראש הממשלה נתניהו, שאפשר להניח בוודאות שהוא מודע היטב לפרס שקיבלה איראן בלי שום השקעה משמעותית מצדה, שותק. לא פורסמה בשמו שום הודעה, שום הצהרה ושום התבטאות שיתייחסו למהפך המשמעותי במעמדה המדיני של איראן – מדינה שלא חזרה בה משאיפתה להשמיד את ישראל.
 
ראש הממשלה יודע בדיוק מה הסכם הגרעין עם איראן צופן לעולם בעוד עשר שנים. אין לו מה לומר על מציאות מדינית אזורית המתהווה מול עיניו שמבחינת ישראל היא חמורה, הרת סכנות ומבשרת רעות. והרי עיסוק במה שיקרה בעתיד לא מחייב לעשות משהו מיד. עיסוק בהווה מחייב החלטות ומעשים.