בבת אחת הפכה פריז מעיר האורות לעיר הגופות. השאננות הצרפתית, החיים הטובים, בתי הקפה הציוריים, כל אלה הסטוריה. יום שישי, ה-13 בנובמבר, הפך לתאריך ציון זוועה מכונן ביומן ההסטוריה הצרפתית והאירופית. הפריזאים יזכרו עד יומם האחרון איפה היו באותו יום. שום דבר לא יהיה כשהיה. ברוכים הבאים למזרח התיכון הצרפתי, למדינה האיסלמית המשתוללת בליבה של אירופה.

מלחמת העולם הזו לא נפתחה ביום שישי האחרון. היא מתנהלת כבר זמן רב באיזורים אחרים, מרוחקים. כל עוד נערמו הגופות בעריה החרבות של סוריה ובמה שהיתה עירק, אירופה צקצקה בלשונה, גינתה, שיגרה טייסת וחצי לקואליציה המגוחכת שמפציצה "מטרות דאעש" וקיוותה לטוב. אחר-כך הגיעו הפליטים, כסנונית שמבשרת את בוא החורף. גל הדף משמעותי ראשון שניפץ את חומת ההתעלמות האירופית. ועכשיו, זה. עוד לא ברור איך אפשר לכנות את הזוועה שחוותה פריז ביום שישי. היו לה פרומואים עם הרצח ב"שארלי הבדו" והטבח במינימרקט היהודי, ועוד כל מיני הבזקי אלימות, אבל הפעם זו הכרזת מלחמה. לא על צרפת, על הציויליזציה המערבית כולה.

חשש בצרפת: מחבלים נוספים מסתובבים חופשי
אף אחד לא יכול לדעת מה יקרה עכשיו. לא אנחנו הפרשנים, אבל גם לא המנהיגים. אני מתאר לעצמי שאין לפרנסואה הולנד מושג איך מתמודדים עם מצב כזה ומה הוא אמור לעשות. נילחם בטרור ללא חמלה, הוא הצהיר, צרפת תשתמש בכל האמצעים שיש בידיה. כמו מה, מר הולנד? תכו את רוצחי דאע"ש בבגט משלשום? תנסו להטביע אותם בשמפניה? המלחמה הזו היא מאבק איתנים בין תרבות שמקדשת את המוות, לתרבות המכורה לחיים הטובים. שום דבר טוב לא יצמח ממנו. אוהבי החיים הטובים ילמדו עכשיו שכדי לשמור עליהם, צריך להילחם בשיניים ובציפורניים, ולפעמים גם לאבד אותם. בתחום הזה לישראל הקטנה יתרון עצום על שאר העולם. בקצב הזה, בקרוב יתברר שאצלנו הכי בטוח בעולם. אנחנו לפחות מיומנים בהתמודדות עם התופעה הזו.

שני דברים אמורים לקרות עכשיו: מעמדה של איראן, כקונטרה המיידית היחידה לדאעש, יתחזק עוד יותר. האמריקאים כבר בחרו צד מזמן, אבל ברור שהמערב השוקע, המתנוון והמפוחד יכריז חגיגית על השיעים כתקווה הלבנה הגדולה של היקום. אצל איראן, אתה לפחות יודע איפה הטרור, איך הוא נראה ומה הוא עלול לעשות לך. יש סוג של קווים אדומים. אצל דאעש, כל מה שאתה יודע זה שהם יעשו הכל כדי לנתק את ראשך מגופך. 
הדבר השני הוא, ההכרה שתחלחל מתישהו בבירות אירופה וגם בוושינגטון, שאי אפשר להמשיך להלחם בדאעש עם כפפות צחורות על הידיים, בשלט-רחוק ומהאוויר. יכול להיות שביום שישי, בפריז, ראינו את השקתה של המלחמה הגדולה שתביא גם כוחות קרקע מערביים לסוריה ועירק. ג'ון הג'יהאדיסט כבר לא יזכה להלחם מולם, כנראה. ביום שישי ראינו בפריז את צוואתו.