ההתרחשויות בפריז מחייבות בחינה מדוקדקת של השתלשלות האירועים לפני הפיגועים ובמהלכם, וכן של מדיניותן של צרפת ושל שאר אירופה, ובעצם של דרכי ההתמודדות עם הטרור של המערב כולו. 


מעניין לציין כי רוב פיגועי הטרור שבוצעו לאחרונה באירופה על ידי איסלמיסטים־ג’יהאדיסטים התרחשו בצרפת או שיש להם קשר לצרפת. כך הפיגוע בעיתון "שארלי הבדו", כך במרכול הכשר בפריז, ואפילו בפיגוע במוזיאון היהודי בבריסל שבוצע על ידי הטרוריסט מהדי נמוש, צרפתי שחצה את הגבול לבלגיה, ביצע את הפיגוע וחזר לארצו.


בניגוד לפיגועים שבוצעו על ידי פעילי ותומכי דאע”ש באירופה בעבר, שהיו פרי יוזמה של זאב בודד או של קבוצה קטנה, ללא כפיפות או סיוע של הארגון, הפעם מדובר במבצע מאורגן של תא שגויס, שאומן, שחומש ושקיבל סיוע והנחיות מהארגון. החוליות שביצעו את הפיגוע בליל שישי עשויות להיות חלק מתא רדום של השבים מסוריה ומעיראק ששמרו על קשר מבצעי עם דאע”ש ופועלים כשלוחה שלו בצרפת. להערכת גורמי ביטחון, בצרפת שוהים עשרות רבות של פעילי דאע”ש המתאימים לתיאור זה. אפשרות אחרת היא שמדובר בתא חודר שהגיע מחוץ לצרפת לצורך ביצוע הפיגוע, כמו בפיגועי 11 בספטמבר. ייתכן שהמבצעים הגיעו מסוריה ומעיראק או ממדינות אחרות בחסות או על רקע גלי ההגירה ההמוניים לאירופה. 


הפיגוע מצביע על יכולות תכנון, הכנה וביצוע גבוהות מאוד. הותקפו שישה יעדים, סימולטנית או בדירוג. כמה חוליות ביצעו סוגים שונים של פיגועים בו־זמנית או בסמיכות זמנים, באזורים שונים. עצם העובדה שהמפגעים שילבו גם מתווה של “פיגוע התאבדות קלאסי” מצביע על כך שמדובר בפיגוע ארגוני ולא ביוזמה של זאב בודד. המודל הוא של הפיגוע במומבאי ב־26 בנובמבר 2008, שביצעו פעילי לשכר א־טוייבה (ארגון המקורב לאל קאעידה ופועל בהודו ובפקיסטן). חוליות שונות ביצעו הרג המוני, כולל התאבדות, ירי בלא הבחנה ולקיחת בני ערובה במרכזי תיירות ובילוי. בפיגועים אלה, שנמשכו ארבעה ימים, נהרגו 173 אנשים.
 

הפיגועים המאורגנים על ידי ארגוני טרור בדרך כלל קטלניים יותר וגורמים למספר רב של נפגעים. מצד אחר, יש בהם הרבה יותר שותפי סוד, החל מיוזמי הפיגוע, המתכננים, מכיני התשתית המבצעית, האחראים על הכשרת המפגעים וכמובן המפגעים עצמם. זה מעניק לגורמי המודיעין יכולת תיאורטית לחדירה וסיכול נוחים יותר מאשר במקרים של זאב בודד. מערכות הביטחון הצרפתית בפרט והאירופית בכלל, חייבות לחקור כיצד חמק פיגוע בהיקף כזה מהרדאר המודיעיני שלהן.
 

התמודדות אפקטיבית עם טרור מחייבת הבנת התופעה על בוריה: הרציונל שמאחורי מבצעי הטרור, שיקולי העלות־תועלת שלהם, המניעים והמוטיבציות. יש לנתח את היכולות המבצעיות של ארגוני הטרור – שיטות פעולתם, דרכי גיוס והכשרה של פעיליהם, מתווי הפיגוע שהם מבצעים, התשתית הפיסית, האנושית והמבצעית, מאפייני ההערכות שלהם וההיטמעות באוכלוסייה האזרחית, הלוחמה הפסיכולוגית שאותה הם מפעילים ועוד. במקביל על המדינה המתמודדת עם הטרור לקחת בחשבון את הדילמה הדמוקרטית בלוחמה בטרור – הדילמה הנובעת מהצורך במיקסום האפקטיביות של הלוחמה בטרור מול הצורך לשמור על הערכים הליברליים־דמוקרטיים של המדינה. 


לגבש מדיניות ענישה


על אירופה לשקול את מדיניות ההגירה שלה מחדש, את מדינות ההטמעה של המהגרים במדינותיה, את מאפייני בקרת הגבולות, תוך הערכה מחדש של הסכם שנגן המאפשר מעבר חופשי ממדינה למדינה באירופה. על אירופה לעצב שיטות חדשות לקידום אינטגרציה ורב־תרבותיות באופן שיגדיר רף ערכי ברור שעל מהגרים החפצים באזרחות במדינה לעבור, תוך קבלה מוצהרת של ערכי המדינה ושיטת הממשל הדמוקרטית־ליברלית שלה. לבצע הערכה מחודשת של האיומים והפגיעות לפיגועי טרור, תוך שימוש בשיטות ניתוח מתקדמות ומשחקי מלחמה.
 

יש להקים יחידות לוט”ר חדשות או לשפר את יכולותיהן של היחידות הקיימות כך שיוכלו לתת מענה לפיגועים מורכבים, רב־מוקדיים, משולבים וסימולטניים. עליהן לשפר את יכולת החדירה המודיעינית של גורמי הביטחון שלהם באמצעות פיתוח מודיעין אנושי, תקשורתי וגלוי, בדגש מיוחד על הרשתות החברתיות. עליהן להקצות את התקציבים הנדרשים להקמה, להכשרה ולהטמעת הטכנולוגיות הנדרשות. על מדינות אירופה ושאר מדינות העולם לשפר את שיתוף הפעולה הפנימי בין סוכנויות המודיעין והביטחון שלהן וכן עם שאר הגורמים העוסקים בהתמודדות עם טרור בעולם.
 

יש לגבש מדיניות ענישה שונה שמעניקה פתרון לתהליכי הרדיקליזציה המתרחשים בבתי הכלא עצמם. אסור למדינות העולם לחכות להתרחשות הפיגועים ועליהן להיות פרו־אקטיביות במדיניותן כדי למנוע את הפיגועים מבעוד מועד. דבר זה מחייב לפעול במקום מוצאם, היערכותם ופעילותם של ארגוני הטרור במדינות המזרח התיכון - סוריה, עיראק, מדינות צפון אסיה ואחרות. 
 

הלוחמה האפקטיבית בטרור היא אמנות מציאת האיזונים הנכונים: האיזון של הדילמה הדמוקרטית שבמהלכה העולם המערבי נדרש לספק הגנה מקסימלית לאזרחיו תוך התחשבות במחויבויות הערכיות, הליברליות והדמוקרטיות של המדינה. האיזון שבין התמודדות עם היכולות המבצעיות של ארגוני הטרור באמצעות מאבק אופרטיבי מתמשך הכרוך בחיסול הטרוריסטים, במעצרם, בפגיעה בתשתיתם הצבאית והמבצעית, בייבוש מקורותיהם הכספיים ועוד, ובין הטיפול במוטיבציות ובמניעי הטרור.

ולא פחות חשוב, יש למצוא את האיזון שבין הצורך להכיר בכך שהמכנה המשותף של הטרוריסטים הוא השקפת עולם דתית – פוליטית איסלאמיסטית־ג’יהאדיסטית, שנועדה לכפות את האינטרפרטציה שלהם לדת האסלאם על העולם כולו, לבין הסכנה של שפיכת התינוק עם מי האמבט תוך התייחסות כוללת לדת האסלאם או למוסלמים באשר הם כמי שאחראים לפעילות הטרוריסטים. יש להימנע מתגובה אסלאמופובית שמתעלמת מהעובדה כי מדובר במיעוט קטן בעולם המוסלמי, מסוכן ככל שיהיה, שמנסה קודם כל לכפות את עצמו על העולם המוסלמי כולו, תוך מניפולציה ופרשנות רדיקלית של דת האסלאם.
 

על מקבלי ההחלטות בעולם המערבי להכיר כי לא מסכלים פיגועי טרור באמצעות ערכים אלא באמצעות מאבק ממושך נגד מבצעי הטרור ותומכיהם, תוך נטרול המוטיבציות שלהם, אולם את כל אלה יש לעשות תוך שמירה על הערכים הליברליים דמוקרטיים המאפיינים את העולם המערבי.

הדיון עם הרוב המתון בעולם המוסלמי לא יכול לבוא מתוך התבטלות וחשש. הוא חייב לבוא לידי ביטוי באומץ ובחוכמה ולהיות מבוסס על התובנה המשותפת שאין בעיה עם דת האסלאם אלא בעיה חמורה כיום בתוך דת האסלאם. בעיה המולידה טרור, אלימות פוליטית וזוועות שלא נראו כמותן בעידן המודרני. הרוב המוסלמי המתון חייב להתעורר ולצאת כעת נגד המיעוט הקולני והמסוכן שחוטף להם את דת האסלאם מתחת לידיהם, משום שאם לא יעשו כך, הם יהיו אלה שישלמו את המחיר, הן בארצות האסלאם והן בארצות המערב. לא מדובר בטובה שהמוסלמים צריכים לעשות לעולם המערבי. עליהם להציל את האסלאם מהאסלמיסטים הג’יהאדיסטים.


גיוס בעזרת שנאה לישראל


ולסיום: רבים בעולם נופלים למלכודת ומייחסים את התפשטות גלי הטרור האסלמיסטי־ג’יהאדיסטי לסכסוך הישראלי־פלסטיני. בל נטעה, הסכסוך הזה חייב לבוא לידי פתרון, מוקדם ככל האפשר ולטובת שני העמים, אולם סכסוך זה אינו מהווה “מניע שורש” לרדיקליות אסלמיסטית ולטרור, אלא לכל היותר תירוץ בידיהם של ראשי ארגוני הטרור ומורי ההלכה שלהם כדי לגייס צעירים מוסתים לביצוע פיגועים תוך שימוש במכנה המשותף הנמוך ביותר של השנאה לישראל. 
 

קל יותר לגייס טרוריסטים באיצטלה של מאבק לחיסולה של ישראל והקמת מדינה פלסטינית במקומה מאשר לגייס אותם להקמת מדינת ח'ליפות אסלאמית בצרפת ובאירופה. ישראל אינה הגורם לרדיקליזציה ולטרור אסלאמיסטי אלא היא הזרוע הארוכה של העולם הנאור, שעוצר את התקדמות הגל המסוכן הזה המאיים לשטוף את העולם. 
 

הכותב הוא מנכ״ל המכון למדיניות נגד טרור, דיקן בית הספר לאודר לממשל, לאסטרטגיה ולדיפלומטיה במרכז הבינתחומי, הרצליה