מצד אחד, הגיע הזמן שקציני משטרה בכירים יעזבו את תפקידיהם כאשר הם אחראים למחדלים ולכשלים צורמים. מצד שני, המפכ"ל, רוני אלשיך, שגויס לתקן את משטרת ישראל הולך ומסתמן כמי שמייצר לנו משטרה חשאית המחויבת לאחריות חברתית, עם תמהיל מסוכן של נורמות ביטחוניות קשיחות, השתקה תקשורתית ועריפת ראשים.

השבוע חוו כתבי המשטרה הלם תרבותי עם הודעות הפרישה של תנ"צ אבי נוימן ונצ"מ גדי אשד. לטוב ולרע, שני הקצינים נחשבים לאחרוני כוכבי הטבלואידים וגיבורי המאבק בארגוני הפשע. מי לא זוכר את סצינת המעצר המצולמת של זאב רוזנשטיין מנובמבר 2004. הג'נטלמן התורן של העולם התחתון ירד אז מחדר מלון יוקרה בתל אביב, מותיר מאחור שובל מסתורי של פשע וחיי לילה, כאשר עצר אותו הקצין הבכיר נוימן והגיש לו זוג אזיקים.

בתחילת שנות ה־90, נוימן כקצין זוטר נטל חלק בחקירת דו־קרב הענקים של "הזאב" עם יחזקאל אסלן המנוח, שלכאורה הסתיים ברצח סנסציוני ובכישלון משטרתי מהדהד בבית המשפט. בתחילת שנות ה־2000, נוימן עם גדי אשד והדסק הישראלי ב־DEA סגרו את החשבון עם רוזנשטיין בחקירה בינלאומית, שהסתיימה ב־17 שנות מאסר (השבוע, בחלוף 11 שנים, הוא התבשר על אישור לחופשה ראשונה).
 

הטיפול של ימ"ר תל אביב במותגי הפשע שהתקשורת אוהבת להעריץ ולהעניש מזכה אותה ביחס דומה. בימים הראשונים של פרשות גדולות מעלים על נס את החוקרים, אבל כאשר הפרשות מגיעות לבתי המשפט הם נדרשים להתמודד עם מחדלי חקירה, לעתים זדוניים, אשר נחשפים בפרוטוקולים שהקהל הרחב אינו מתאמץ לקרוא.

הלם תרבות, גדי אשד. צילום: יוסי זליגר, פלאש 90הלם תרבות, גדי אשד. צילום: יוסי זליגר, פלאש 90

 

תיק הבר־נוער הוא דוגמה מובהקת למוסר הכפול - נגיעה בבטן הרכה של התקשורת והקהילה הלהט"בית בלב תל אביב, על חשבון משפחת פליסיאן, מהגרעין הקשה של כנופיות הפשע בפרדס כץ.
 

אחרי מסיבת העיתונאים השערורייתית ההיא זכו בכירי ימ"ר תל אביב - גדי אשד, נסים דאודי, יוני חג'ג' - לרגעי תהילה, אבל לאחר סגירת התיק הזה מותר לומר כי היה ראוי שלפחות הקצין האחראי יניח את המפתחות. ההתעקשות על עד המדינה הנכלולי, תוך התעלמות מתמרורי אזהרה על חוסר האמינות והמניפולטיביות שלו כמי שניסה למכור לימ"ר מרכז "לוקש" על אח אחר ממשפחת פליסיאן (בתיק רצח של מודיע משטרתי), הסתיימה בפיאסקו קולוסאלי אשר הותיר את הטריו המוביל של ימ"ר תל אביב בודדים בצמרת.
 

הציבור אולי מחל לחוקרים שהמשיכו בעבודת הקודש, הגם שהקצין האחראי אשד לא קודם למחוזות נחשקים בצמרת אגף החקירות והמודיעין, מה שככל הנראה השפיע על החלטת הפרישה שלו.


הקונספציה: מגמתיות


עדי מדינה הם סימפטום הכרחי אך בלתי מוסרי, המאפיין את הקונספציה המועדפת על המשטרה גם בימים שבהם קונספציית האח הגדול, עם הטכנולוגיות המתוחכמות והאכיפה הכלכלית, שינתה את כללי המשחק בתחום החקירות (עד כדי כך שהיא מאיימת על פרטיות אזרחי העולם הנאור).

מחדל הבר־נוער לא מנע מאשד ומפקודיו לגייס עוד שלושה עדי מדינה שערורייתיים נגד יעדים בארגוני פשע, ויפים לעניין זה דבריו של השופט הבכיר צבי גורפינקל מבית המשפט המחוזי בתל אביב. בפסק הדין שבו הרשיע השופט את איתן חייא בעבירות אלימות חמורות, הוא זיכה אותו דווקא מהאישומים המרכזיים אשר חוללו את הפרשה, ומתח ביקורת על הדרך שבה גייסו וחקרו את שני עדי המדינה - אלה שהו יחד בבתי מלון ובחדר החקירות ואף סייעו זה לזה לשכתב את עדויותיהם בלי שזה יפריע לחוקרים, להפך.
 

וכה אמר השופט גורפינקל: "החקירה נעשתה תוך רצון מגמתי למצוא ראיות נגד חייא... המגמתיות נבעה מקבלת דברי עדי המדינה כ'כזה ראה וקדש'... לא נעשתה בדיקה מעמיקה בנוגע לאינטרסים שלהם... התביעה טענה כי אף אם הם רימו את חייא אין בכך כדי להצדיק תקיפה, איומים וסחיטה... ואני קובע כי הם לא מתלוננים תמימים".


דם על הידיים


נצ"מ אשד הוביל גם את החקירות סביב מלחמת הצ'יינג'ים - סדרה של 14 מעשי רצח (!) במשולש הערים חולון, בת ים וראשון לציון. אחרי הזיכוי הצורב של מוטי חסין ושלומי ניאמצ'יק בתיק רצח כפול שפוענח לכאורה בצורה מעוררת השראה מבחינה טכנולוגית, גייס אשד עד מדינה נגד ארגון מוסלי - עבריין סמים מופרע, רהבתן ורעשן עם דם על הידיים, אשר הודה כי נטל חלק פעיל ברציחות של שלושה פעילים בשוק ההלוואות הקטנות, ביניהם שליח על וספה, נער בן 17.
 

המחדל נמשך כאשר ימ"ר תל אביב לא הצליחה למנוע את דליפת המידע על גיוס עד המדינה לארגון הפשע הדומיננטי בגוש דן, והגיע לשיאו כאשר המשטרה והפרקליטות לא השכילו "לחטוף" את החשודים המרכזיים אשר עוד שהו במדינה ידידותית כמו רומניה. בהמשך נמלטו השניים לדרום אפריקה, החשוד המרכזי חוסל שם במהרה, והבוס שלו, שי מוסלי, גורם מאז תסכול בינלאומי מתמשך למשטרה.
 

כאשר עוד תיק רצח (משולש!) קרס לימ"ר תל אביב שודך עד המדינה הבלתי ראוי בעליל לימ"ר מרכז, שם רקמו איתו  סדרת עדויות חדשה נגד כנופיה של ארגון מוסלי מהרצליה, על שלושה מעשי רצח אחרים, שלא דובר עליהם כלל בסבב העדויות הראשון שקרס.
 

גדי אשד כבר לא יהיה בתפקיד כדי לחגוג הרשעה בתיק הזה, אבל הוא גם לא יהיה שם כדי לתת דין וחשבון במקרה של פיאסקו עם עד מדינה נוסף. כבר עכשיו העד מתפרע ועושה סימנים שלא ישרוד את תנאי הרשות להגנת עדים, ועוד לא הזכרנו את החקירות הנגדיות הצפויות לו על דוכן העדים.

היחצנות של אלשיך לטעמי, מוקדם עדיין להתייחס לאפקט המפכ"ל רוני אלשיך, לרבות בנוגע לגיוס הדוברת החדשה מירב לפידות אחרי שירות בכמה ממוקדי השחיתות הציבורית והסיאוב הפוליטי דווקא - רשות הדואר, השלטון המקומי ואפילו משרד האוצר, עם כל הכבוד. 
 

והנה, דווקא בהקשר התקשורתי צורם הוויתור על תנ"צ אבי נוימן, קצין מבריק ואהוד בתוך ומחוץ למשטרה. נוימן הפך לקצין נרדף ומוקצה מאז התבררה הזיקה הטבעית שלו לתקשורת כמפקד ימ"ר מרכז ויאל"כ (433). ההתאהבות המיידית של המצלמה בקרחת המבהיקה ובעוצמה הוורבלית המתמסרת שלו התפרשה כפגיעה בערכי משטרה, מודיעין ושאר זיבולי שכל של מנותקים אשר לא הפנימו כיצד רותמים נכון את התקשורת לטובת הארגון ותדמיתו - נוימן הוא בין היחידים במשטרת ישראל אשר יודע לעשות זאת נכון.
 

אלשיך כבר רכש לעצמו ביושר דימוי של גנרל חייכני אך מרוחק, הדוגל במשטרה שתחזק את הקשר המבורך עם הקהילה אבל תשאיר בעלטה את אגפי החקירות והמודיעין, המתפקדים באופן מיטבי לדעתו ולדעת רבים. כמה חבל שהוא ויתר על קצין בדמותו של נוימן ולא השכיל לנצל את יתרונו היחסי כדי למנות אותו לראש אגף התקשורת בדרגת ניצב.