בשנת 1965 דן בית המשפט העליון בשאלה אם מפלגה שהמצע שלה חותר תחת עצם קיום המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית יכולה להתמודד בבחירות לכנסת. היה זה כאשר קבוצה של ערבים ישראלים מארגון "אל־ארד" ניסתה לרוץ לכנסת, תחת מצע שנראה מתון לעומת רעיונות בל"ד וחברי הכנסת שלה. היה זה אחרי שראש ועדת הבחירות המרכזית דאז, השופט לנדאו, פסק שאסור לרשימה עוינת כזו להתמודד.

בערעור שהוגש לעליון קבעו השופטים אגרנט וזוסמן כי חייבים ללמוד את הלקחים מעליית הנאצים לשלטון, מי שהשתמשו במנגנון הדמוקרטי כדי לחסל את הדמוקרטיה וגם את הערכים של רפובליקת ויימאר. "כדרך שאדם אינו חייב להסכים לכך שיהרגוהו, כך גם מדינה אינה חייבת להסכים שיחסלוה וימחקוה מן המפה, ושופטיה אינם רשאים לשבת בחיבוק ידיים. כשבעל דין מבקש מהם שיושיטו לו יד עזר כדי להביא את הקץ על המדינה. כיוצא בזה גם רשות אחרת מרשויות המדינה אינה צריכה לשמש מכשיר בידי מי ששם לעצמו את חיסול המדינה כמטרה", קבעו השופטים.
לימים חיזקה הכנסת את סעיף 7א' לחוק יסוד הכנסת, כשקבעה שמי ששוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית או תומכים במאבק המזוין נגד מדינת ישראל לא ישתתפו בבחירות. על הרקע הזה, מרבית חברי הכנסת הערבים המכהנים היום ובמיוחד חברי בל"ד היו אמורים להיפסל מלהיבחר. ואכן, ועדת הבחירות המרכזית פסקה יותר מפעם אחת, בעיקר בעניין חברי בל"ד, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון של שנות ה־60 ולפי לשון חוק יסוד הכנסת.

אלא שבינתיים התמנו לבית המשפט העליון שופטים שהשקפותיהם שונות מאלו של שופטי העבר, כמו גם השקפות הממשלה והמחוקקים הנוכחיים. כמה מהם ביטלו שוב ושוב את החלטות ועדת הבחירות המרכזית. אף על פי שזועבי וחבריה מזדהים בשיטתיות עם הטרור נגדנו; אף על פי שהם שוללים את האופי היהודי של המדינה, בניגוד לחוק; אף על פי שימושם בהליך הדמוקרטי במטרה לחסל את מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית - בית המשפט העליון מסרב למנוע את בחירתם וכהונתם.
בכלל, מרבית שופטי העליון בדור האחרון הציבו את חופש הביטוי כערך עליון, העומד למעשה מעל הכל, גם אם דווקא חופש הביטוי אינו מעוגן בחוקי היסוד שחוקקה הכנסת. התוצאה – חברי כנסת שרגילים לעלות למשטים של ארגוני טרור, להצדיק את הרוצחים ולקרוא בגלוי לחיסול המדינה היהודית, עומדים עכשיו דקת דומייה לזכר "השהידים" – המפלצות שמבקשות את נפשנו.
 
זהו מצב בלתי נסבל שדורש שינוי יסודי. צודקת שרת המשפטים איילת שקד כשהיא טוענת שחובה לשלול את זכות הבחירה של מפלגות כמו בל"ד, אבל לשם כך תיאלץ הממשלה סוף־סוף לשלוט, והכנסת לחוקק חקיקה הרמטית. מדינת ישראל עומדת בפני מצב שספק אם יכול היה להתרחש בכל מדינה אחרת. בתוך בית המחוקקים יושבים מי שפועלים בעקביות כדי להטביע את הספינה הציונית, מזדהים עם האויבים שלה ומסייעים למי שמסית לרצח האזרחים היהודים יום־יום. הסיטואציה הזאת נובעת מאוזלת היד של הממשלה, לצד ההשקפה המסכלת של נותני הטון בבית המשפט העליון.
לכן הגיע הזמן לפעול בהתאם לפסיקה של אגרנט, לנדאו וזוסמן: מדינה ועם החפצים לחיות אינם יכולים להסכים שיחסלו אותם, "ושופטיה אינם רשאים לשבת בחיבוק ידיים".