פסיקת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בעניין שרה נתניהו בפרשת מעונות ראש הממשלה כוללת מספר חדשנויות משפטיות. היא מבססת את עילת התביעה והפיצוי על "העסקה פוגענית" וקובעת סעד משמעותי בעילת "עוגמת הנפש".
פסק הדין בעניינו של אב הבית לשעבר במעון ראש הממשלה, מני נפתלי, מבסס את עילת התביעה והפיצוי על "העסקה פוגענית". זהו ביטוי שעדיין לא הוכר בחקיקה וטרם התקבלה הצעת ה"חוק למניעת התעמרויות בעבודה" שיזמה ח"כ מירב מיכאלי. עד היום כמעט לא ניתן סעד כנגד מעסיקים פוגעניים, כאלו שעולבים בעובדיהם או מנהלים אותם ביחסי אנוש גרועים. הפסיקה נטתה לראות בכך משום "סגנון ניהולי" ונמנעה, לרוב, מלהתערב בעניינים שביחסי אנוש, באופי בני האדם או בסגנונות ניהול שונים. זאת לא רק בשל קשיי ההוכחה אלא אף מכוח זכות היתר הניהולית של מעסיקים לקניין ולהשאת רווחים. רק במקרים נדירים או במקרים בהם היתה קיימת עילה קונקרטית (לשון הרע, הטרדה מינית) נתן החוק הגנה לעובדים. מעבר לכך, פסק דין מני נפתלי מכיר בקול רם בעילה זו של העסקה פוגענית, שכאמור טרם התקבלה על ידי הכנסת בחקיקה.
פסק הדין מחדש בקביעת סעד משמעותי בעילת "עוגמת הנפש". עוגמת נפש הינה "עילת סל" מכח הפסיקה, שלרוב לא נפסק כל סעד בגינה. הנחת היסוד שלכל צד שמגיע לבית הדין יש עוגמת נפש, שהיא אינה ניתנת לכימות וכן שהיא אינה מעוגנת בחקיקת דיני העבודה. לכן נדירות הפסיקות שעושות שימוש בעילת "עוגמת הנפש", עילה שלרוב לא נפסק בגינה כל פיצוי. הפיצוי שנפסק בעילה זו 80 אלף שקל הוא חריג ביחס לעילה והן ביחס לסכום שנפסק.
חדשנותו העקרונית השלישית של פסק הדין נובעת מביסוס מעמדו של "חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה", חוק חדש מ-2002 ובחלקו אף מתוקן, שעד היום עיקר השימוש שנעשה בו נגע לאי מתן פיזי של הודעה על תנאי עבודה. השופטת דיתה פרוז'ינין יצקה תוכן בחוק מת זה, שקובע בין היתר מנגנון של העברת נטל ההוכחה למעסיק בעניינים בהם לא מסר המעסיק לעובד הודעה.
מעצם השיטה המשפטית, יהיה קשה עד בלתי אפשרי לשרה נתניהו לערער על הקביעות העובדתיות ועל קביעות המהימנות. בית הדין הארצי לעבודה אינו יכול להתערב בקביעות עובדתיות שכן בערעור כלל לא ישמעו נפתלי וראש הממשלה, בנימין נתניהו. עם זאת, הערעור, ככל שיוגש, ייסוב על העניינים המשפטיים הקשורים בעילות המשפטיות בלבד.
הכותב הינו עורך דין בתחום דיני העבודה.