הטובים והמושחתים: הפסקת מרחץ הדמים חשובה מהמלחמה בשחיתות

ברוקלין, ניו יורק. השמועה על הצעותיו של ראש הממשלה ה-12  של ישראל, אהוד אולמרט, לאבו מאזן על הסכמתו (בין היתר) לחזור לגבולות 67', לחלק את ירושלים עיר הקודש, להוריד התנחלויות ולהחזיר פליטים פלסטינים - פשטה כאש בשדה קוצים, הציתה את ק"ק ברוקלין וזלגה לשאר מחוזות המטרופולין -  קווינס, מנהטן, ברונקס, סטייטן איילנד. בעצם, זעזעה את כל מדינת ניו יורק.

מנהיגי הקהילה, רבנים, חרדים, דתיים, ימנים, כהניסטים, וגם סתם ליכודניקים התכנסו בבהילות והחליטו "לפעול בכל דרך אפשרית כדי "לסלק מכיסאו את ראש הממשלה הבוגד, עוכר ישראל', שוויתר ומכר את ארץ הקודש שאלוקים הבטיח לאבותינו אברהם, יצחק ויעקוב ומסרה לשונאינו ואויבנו בני הבליעל הערבים. ימח  שמם וזיכרם". (מתוך כרוז שהפיצו).

האמת, כבר בסוף מאי 2006 , כשהוזמן אולמרט לנאום בקונגרס בגבעת הקפיטול וכבש את לב מאזיניו הוא אמר: "למדנו לוותר על חלום ארץ ישראל השלמה כדי לתת מקום לחלום של אחרים, כך שנוכל לחיות בשלום". וגם  -  "לפלסטינים יש זכות לחופש ולהגדרה עצמית", ו"הפלסטינים יחיו במדינה משלהם לצידה של ישראל... מאז כבר מחכים לו כאן בפינה". 

הרבנים וראשי הקהילה, שנדרו נדר לסלקו, הגביהו מהלך ונכנסו לפעולה: אספות עם שקראו לאבל המוני בהן עשו "קריעה", ישבו שבעה, קראו איכה, התפללו, הפיצו רבבות כרוזים וחיבלו תחבולות איך וכיצד להיפטר מראש הממשלה הבוגדני. כל מי שחי אז בניו יורק ומכיר את הנפשות הפועלות ואת התנהלותם "המשוחררת" של מנהיגינו בהגיעם לארץ האפשרויות, קרי, ניו יורק - מכיר ויודע על הסחר-מכר ועל ריפוד הכיסים של בכירי עמנו במעטפות קסומות, בתמורה לזכות בקרבתם. כן, כסף מזומן. והרבה. כתמיכה בקמפיין הבחירות שלהם ו/או  ב"פרויקט מיוחד של אותה אישיות בכירה. 

  

כעורכת של שלושה עיתונים ישראלים בניו יורק (בשנות ה-80-90), קיבלתי למערכת ערימות מידע ולצידן גם תלונות ופרטים על ביקוריי פוליטיקאים ואנשי ציבור, התמונה היתה לעיתים קרובות מדי עגומה ביותר ומביישת. נהנתנות חסרת מעצורים וניצול מקסימלי של מנעמיי החיים שהגישו להם  מיליונרים וביליונרים יהודים על מגש זהב. בחינם.

בתי מלון יוקרתיים, ארוחות במסעדות הכי יקרות, כרטיסים יקרים למשחקי ספורט, להצגות תיאטרון, ולאירועים שונים, נסיעות בלימוזינות מאובזרות בשמפנייה, (ולעיתים גם בנערות), טיסות במטוסים פרטיים, מתנות אישיות - סיגרים, חפתים, עיטים, עניבות ומכשירים אלקטרוניים. וגם - מתנות "לאישה ולילדים",  ומעטפות כסף, כבר אמרנו. והיו גם מקרים ממש של קניות מסיביות מוגזמות כגון ריהוט לדירה שלמה לבן שאך נישא והקונה "שכח/ה" לשלם עבור הסחורה, ואיש לא צפצף ואיש לא הועמד לדין. במצבת התענוגות הזו - אהוד אולמרט היה אך בורג קטנטן. 

        

ובחזרה לאולמרט, הנץ שהפך יונה וחטף. הוא היה ראש ממשלה מצוין. יעיל, מעשי, מחליטן. איש טוב וסימפטי, אנושי, אוהב הבריות ואוהב לעזור. הוא חתם לאחר שנים ארוכות ושתי אינתיפאדות על הסכם לחידוש התיאום הביטחוני עם אבו מאזן. לאחר ועידת אנאפוליס (ב-2007) שהיתה מעין סיפתח להעלות את הסכם השלום על הפסים - עם 40 מדינות כולל סעודיה וסוריה - הוא המשיך להיפגש עם הפלסטינים. זו גם היתה תקופה של מינימום פיגועי טרור.
עם זאת, היתה אז גם תקיפת הכור בסוריה ואפילו מלחמת לבנון השנייה שוועדת וינוגרד לא חסה עליו שם - היתה בסופו של דבר מרתיעה. עובדה. הצפון שקט עד היום. 

אז ראש ממשלה שפוי שכמעט מגיע להסכם שלום, כפי שהעיד על כך אבו מאזן ובפגישה עם הנשיא בוש הודה שהיתה כבר מפה והיו כבר קרובים לחתימה, אך הפסיק את המו"מ כיוון ש"אולמרט כבר היה עם רגל אחת בחוץ". ראש ממשלה המנהל אז גם מו"מ עם סוריה ומאמין בשתי מדינות לשני  עמים - בקונסטלציה של ישראל - הוא ראש ממשלה  אמיץ, נחוש ועם סדר עדיפות  נכון. וכזה דרוש לישראל. 

  

סדר העדיפות הלאומי הוא עצם העניין. קודם לכל: האספקט המדיני - להגיע להסכם שלום עם השכנים (למי ששכח - שלום עושים עם אויבים). להפסיק את  שגשוגי הקברים בבתיי  הקברות הצבאיים. להפסיק את מרחץ הדמיםֿ,  את הטרור, הקורבנות, להפסיק את המוות המכה בנו כאילו זו גזירת גורל. ניקוי האורוות והשחיתות, החשובים מאוד כשלעצמם הם הבאים בתור.  

בעדיפות שנייה - אפשר וצריך היה לחכות עם מתקפת המוסר הזו עד לסיום הקדנציה של אולמרט, כמו שעושים בהרבה מדינות מתוקנות, ואז מעמידים ראש ממשלה לדין. אם חטא - ייענש! אבל רק לאחר שסיים את פעילותו המדינית-חיונית,  האמורה להוציא את מדינת ישראל למרחב, הן הכלכלי, (עם פרוספריטי שטרם ידענו), והן המדיני -  סופסוף השתלבות במרחב המזרח התיכון.  

ועכשיו - איזו הקלה. אולמרט נוטרל והאורוות ממש נקיות… הסתכלו היטב מסביב. הטרור ממשיך לחגוג, להשתולל, המנהרות נחפרות והפחד ניבט בעיניי כל. ו"המלחמה הממושכת העשויה מערכות מערכות" נמשכת. - כמו שכתב לנו חיים גורי (בהספדו על אייל שלנו לאחר יום כיפור) כן, ילדינו כבר אינם. הם שילמו את המחיר וכולנו איתם‫.‬ 

האטימות והאווילות של עם המתעטף ב"לאומיות/ציונות" מזויפת שאינו יודע לבחור בדרך השלום והפשרה שתסלול לו ולצאצאיו את נתיב עתידם בארץ האבות הטובה הזו - אולי באמת אינו ראוי למנהיג בעל חזון כאהוד אולמרט (כן פופולארי - לא פופולארי). ובנימה אישית - אינני יכולה להשתחרר מהירהוריי שאולי בגינו גם  ניתן היה להימנע ולחסוך לנו את צוק איתן המיותר, ורועי שלי היה איתנו גם היום‫.‬

לסיכום - אני תוהה איך אנשים ושופטים בארץ אינם רואים את ההיבט הפוליטי-מדיני המחליא והמזימתי להוציא לאור את "פרשת אולמרט" בעיתוי ובמתכונת  שנבחרו על ידי אנשים מסוימים בברוקלין (במקור היה על ידי הקהילה החרדית בברוקלין). הוא שאמרתי, מה שרואים מכאן - לא רואים משם.. וחבל.