זה כמה שבועות חוזרת ועולה סוגיית הצבת המצלמות בהר הבית, ולאחרונה אף דווח על סיכום בין ישראל לירדן לקראת הצבתן לפני פסח. אך קיימת התעלמות כמעט גורפת מנושא אחר, שהוא אחד הגורמים המרכזיים שמדרדר את המתיחות בהר הבית: הגבלות קולקטיביות לכניסת מתפללים.
ההסבר המקובל תולה את האלימות ב"פרובוקציות של פעילי המקדש" מחד גיסא וב"הסתה פלסטינית" מאידך גיסא. אלא שאלו מתקיימים לאורך כל השנה. אם כך, מדוע זה שנתיים מתפרצת האלימות דווקא בחגי תשרי? מדוע בחגי תשרי תשע"ד לא פרצה אלימות כזו אף שגם אז המאבק בין תנועות המקדש ומתנגדיהן המוסלמים היה חריף ומתוח?
מיוני 2014 החלה המשטרה בהטלת מגבלות קולקטיביות על כניסת מתפללים מוסלמים אל חרם א־שריף בהיקף חסר תקדים. מבחינת המשטרה, ההגבלות היו נחוצות מסיבות ביטחוניות, אלא שהתוצאות בפועל הן שחידוש מניעת הכניסה ערב ראש השנה ב־13 בספטמבר האחרון הביא להתפרצות אלימה, שהתפשטה במהרה משערי הר הבית החסומים לסמטאות העיר העתיקה וממנה לרחבי מזרח ירושלים. כבר באותו ערב נרשם ההרוג הישראלי הראשון בסבב האלימות הנוכחי, אחרי שנערים יידו אבנים לעבר רכבו. האלימות החריפה עד שבחוה"מ סוכות אירע ברחוב הגיא בעיר העתיקה פיגוע הדקירה הראשון שבו נרצחו שני ישראלים. ומשם הדברים הידרדרו.
בחגי תשרי 2014 היה קשה יותר להבחין בקשר בין הפיגועים הפלסטיניים להגבלות הקולקטיביות, שכן האלימות הקשה במזרח ירושלים התפרצה קודם עם רציחתו של מוחמד אבו חדיר והמשיכה לאורך המלחמה בעזה. מה שלא היה אפשר לפספס הוא שעם ההחלטה, בנובמבר 2014, לאפשר כניסה חופשית של מוסלמים להר הבית, נעצרו הפיגועים והאלימות הקשה.
הטלה חוזרת ונשנית של הגבלות כניסה קולקטיביות חלה בשנתיים האחרונות, על ידי מירי רגב (אז יו"ר ועדת הפנים של הכנסת), הח"כ לשעבר משה פייגלין ושאר חברי הכנסת תומכי תנועות המקדש. עבור הציבור המוסלמי, מעבר לזעם על סגירת מסגד אל־אקצא בפניהם, התחברו הדברים לאמירות של חברי הכנסת ופעילי המקדש בדבר הרצון לחלק את המקום בין מוסלמים ליהודים. יש להודות: מניעת
כניסת מתפללים מוסלמים בחגי תשרי ומתן היתר למבקרים יהודים אינם עולים בקנה אחד עם ההעדפה שיש להקנות למתפללים על פני מבקרים. לכן היא סותרת את המשתמע מהסטטוס קוו שעליו הצהיר נתניהו. כך שהקובלנה הפלסטינית בנדון אינה חסרת בסיס.
הרחקת מפרי סדר מוסלמים בהר בידי המשטרה עוברת בשקט יחסי. גם כשהמשטרה נאלצה להתעמת עם צעירים פלסטינים שהתבצרו בהר עם אבנים, השטח נרגע עם השתלטות המשטרה על המתפרעים ומעצרם. אך סגירת ההר בפני הציבור המוסלמי הרחב משיגה את האפקט ההפוך.
אין בדברים לעיל להצדיק את האלימות הפלסטינית של החודשים האחרונים. אולם חיוני להציף את הנושא ולדרוש שהמשטרה תמצא אמצעים חלופיים. למרבה הצער, בעוד המצלמות שכנראה יוצבו בהר יצלמו את המתרחש בו, דווקא מה שמתרחש בשערי ההר החסומים ומצית את אדי הדלק חומק מתשומת הלב ולא זוכה לדיון הראוי וההכרחי, אם רוצים למנוע את ההידרדרות הבאה, בטח לקראת חג הפסח המתקרב.
הכותב הוא תחקירן עמותת עיר עמים