התעייפנו: די לספר לנו שאתם לא רואים "האח הגדול"

תמיד תהיתי מה הדרייב של אנשים לשתף במחשבות שכאלה, אבל מאחר שחלק גדול מהפוסטים בפייסבוק הם בעלי אופי שכזה, הפסקתי לתהות והתחלתי לקבל זאת כעובדה: השמש זורחת בבוקר, הכלבים נובחים - ולאנשים דחוף לשפוך את מררתם בפייסבוק. הביקורת, אגב, לא הייתה מנומקת או התייחסה לאפיזודה מתוך התוכנית, אלא התמצתה בסופרלטיבים כה נחרצים, עד שלא יכולתי שלא לתהות שמא יש כאן איזו רגישות מיוחדת: הכותבת היא אחת שלפני משהו כמו 15־20 שנה הייתה "מפורסמת" לרגע, שלא בטובתה - ומאז נדמה שיש לה חשבון עם "התקשורת". 

זה המקום להגיד שלא יצא לי לצפות ב"לייט נייט" המדובר: יכול להיות שהוא מגדיר את הטלוויזיה מחדש - ויכול להיות שהוא "הרוויח" ביושר את כתרי הקוצים שנקשרו לראשו, העניין הוא שמהר מאוד הוא הפסיק להיות העניין. תגובות כמו: "תת־רמה זו מחמאה לתוכנית הזאת" עוד שמרו על קשר עין עם המטרה, אבל מהר מאוד הן הפכו לכלליות יותר: "מה את עוד רואה בכלל ערוץ 10?" תהתה מישהי, ומישהו אחר הוסיף: "זה הכל קומבינות של מדינת תל אביב, סידרו לו תוכנית" - ומכאן זה רק הלך והסלים, כולל מחאות (נשבע לכם) נגד "העונה השלוש מאות של 'ארץ נהדרת'" כמו שמחה מישהו, לפני שהדביק לה את התואר "זבל", וכדי להוכיח איזה סוג של הומור כן מדבר אליו, הוסיף: "אני בכלל הוצאתי מהבית את הטמבליזיה". 

למקרה שלא הבנתם את ההומור המשובח, מדובר בחיבור של המילה "טמבל" (קללה שהייתה פופולרית עד לשלהי שנות ה־60) למילה "טלוויזיה", ועכשיו, אחרי שהסברתי, תודו שאתם שואגים מצחוק - שלא כמו מול הזבל הזה של "ארץ נהדרת".

לתרבות ה"אנטי" ביהדות יש מקורות במסורת, כמו אותה מעשייה ישנה על היהודי שספינתו נטרפה בלב ים וניצל אחרי שהצליח לשחות לאי בודד. מקץ כ־20 שנה מוצאת אותו משלחת הצלה שמתרשמת לא רק מהאופן שבו הצליח לשרוד, אלא אף מכך שהצליח להקים שני מבנים מרשימים מעץ. היהודי מסביר למציליו כי לא מדובר בבתי מגורים אלא בשני בתי כנסת. 

לשם מה לך שני בתי כנסת? תוהים המצילים, והיהודי משיב: "אחד בשביל להתפלל". 

זה ברור, עונים לו, אבל מה עם השני?

"השני?", תוהה היהודי ויורק מלוא פיו: "טפו, בשני כף רגלי לא תדרוך לעולם!".

וכשהדרייב הזה מוביל את השיח היהודי כבר מאות שנים, מה לנו כי נלין על אוהדי הפועל שקודם כל תולים על היציע שלהם את השלט המפואר "100% אנטי־מכבי" (ועוד באנגלית, כדי שהמכביסטים לא יבינו) או מאוהדי בית"ר שמתמוגגים לשירת "תל אביב עולה באש"? 

אני מודה שגם לאחר שעות של קריאת תגובות לפוסט שחבט בלייט נייט ההוא, לא הצלחתי להבין על מה יצא הקצף, אלא רק שהגולשים סבורים שהתכנים בטלוויזיה נקבעים על ידי זקני מדינת תל אביב שמתכנסים מדי לילה, ואחרי שהם עושים קוק וקטינות (וזה רק ב־ק', כמו קיפניס!) ונשבעים אמונים לאויבי ישראל, הם מחליטים אילו הכפשות לפרסם מחר בתקשורת.

וזה לא שבצד שכנגד עושים משהו אחר, גם אם הם בטוחים שכן: "אני לא רואה 'האח הגדול'", הוא משפט שיותר משהוא משקף מציאות של הרגלי צפייה, מספק סוג של הגדרה עצמית ואומר בעצם: אני משתייך לקבוצה מצומצמת אך מובחרת של מי שאינם צורכים תוכני ריאליטי. ברור שזכותו של כל אחד לחשוב ש"האח הגדול" היא תוכנית מחורבנת (והאמת שהיא לא משהו), אבל המלעיז לא התכוון בכלל לתוכני התוכנית, אלא להגדרתו כמי שלא צורך אותם, כלומר, להיותו מי שטעמו מנוגד לטעם הקהל. זה מסוג המשפטים שהסמן הימני שלהם הוא: "איך שאני רואה ישראלים בחו"ל, אני עובר מדרכה". 

מה הוא עושה במדרכה השנייה, זאת לא נדע לעולם, העיקר לא להיות עממי. אז מה הקשר אלי? זהו, שהתעייפתי. עייפתי כבר מלעמוד באמצע, בין אלה שבטוחים שהוועדה המסדרת של שמאלני מדינת תל אביב התכנסה והעניקה לאסף הראל את הלייט נייט רק כדי לעצבן אותם, ובין כל אותם "בעלי מחשבה מקורית" - כפי שקראו אותה הבוקר בעמודי הדעות של "הארץ" - אלה ששומעים עברית בחו"ל ועוברים למדרכה השנייה, עד לרגע שבו הם מגלים שהארנק שלהם נגנב ויודעים שהאנשים הקולניים וההמוניים שהשאירו במדרכה שממול, יבואו לעזרתם רק משום שהם לא יפקירו יהודי בשעת צרה. מין קטע המוני שכזה.