מי שעוד זוכר את הגשש החיוור לא יכול שלא להיזכר בערגה במערכון שלהם על בית"ר ירושלים והאיום הקבוע "לשרוף את המועדון". במערכון הם גם דורשים מועדון חדש, כדי שיהיה מה לשרוף. זה עוד היה בימים שבבית"ר לא זעקו קריאות גנאי גזעניות נגד ערבים ולא הייתה לה פמיליה, שחלק מחבריה מעודדים לירות בערבים מנוטרלים כאלה ואחרים. 

נזכרתי במערכון הזה השבוע בגלל בנימין נתניהו. כי האיום שלו, כמו ההוא מהמערכון, עובד. הוא מאיים לשרוף את המועדון, ומדי פעם אפילו מצית אותו ופעם אחר פעם בונה מועדון חדש. הפיתוי המיידי הוא ללעוג לנתניהו ולומר שזה איום סרק, שנתניהו מאיים באקדח ריק מכדורים, שהוא נסחף והתקפל. אולי זה גם נכון, אבל, גם לנפתלי בנט אין שום שריון או כלי זין. המאוים חשוף. 
למי נתניהו יפנה? אין לו הרבה אופציות, אם בכלל. אבל יש לו לכאורה שותפים על הנייר מהמחנה הציוני ועד פאתי יאיר לפיד פינת יש עתיד. לבנט? שום דבר. עם מי הוא יקים ממשלה לעומתית? האח יאיר המשיך הלאה והחבר אביגדור ליברמן מתעב את בנט לא פחות מנתניהו. 

האמת המרה והצרה היא שהחברים בנימין ונפתלי אחוזים זה בזה, שותפים מאונס למחנה הימין הסוער וכפוי הטובה, שתמיד אינו מרוצה מימניות מנהיגיו וחושש כאחוז דיבוק שהם יהפכו חלילה וחס ל"סמולנים" ויתחילו לאהוב ערבים. כן, אפילו בנט. אל תשכחו שלא מזמן הוא נתקל בבעירה פנימית במפלגה שטענה שהוא לא מספיק ימני ולא מספיק דתי ולא מספיק מקדם את הבנייה בשטחים. 
העימות האחרון היה על סגנון, טענו חברים בקבינט, ולא על מהות. בנט משוכנע שפעם נוספת, במחיר עימות עם ראש הממשלה, הוא הציב לו קווים אדומים שנתניהו מבין שאינו יכול לחצות. ראש הממשלה לעומת זאת, מתייחס בביטול ובזלזול לבנט, כאל מדריך בבני עקיבא שחושב שהכל נעשה כי הוא אמר משהו בממשלה. זה היה הרקע לפיצוץ ערב חג הפסח
***
הכל התחיל בשיחות שמקיימים קציני צה"ל עם בכירים פלסטינים על אופי המלחמה בטרור בשטחים. נתניהו טוען שמדובר בטקטיקה חסרת חשיבות. כלומר, שהכל עובד על פי אותה נוסחה ותיקה, שבה ישראל אומרת לרשות הפלסטינית: אם תעשו יותר אנחנו נעשה פחות. בפועל, אם יש חמש התרעות על פיגועי טרור מהשטחים, צה"ל ושב"כ יחלקו את המידע עם חברי ארגוני הביטחון הפלסטיניים, והם יוכלו לפעול בעצמם כקבלני משנה של מערכת הביטחון, לעצור ולכלוא ולחקור. או שיימנעו מפעולה וצה"ל יעשה את העבודה המלוכלכת. ירצו, יעצרו; לא ירצו, יסתמו. 
בנט וזאב אלקין טוענים שנתניהו מרמה את עצמו ומרמה אותם. הם טוענים שהשיחות היו הרבה יותר משמעותיות וכי דובר על הסדר למניעת כניסת צה"ל לערים הפלסטיניות. בעיתון "הארץ" הוצג העניין לפני כמה שבועות כהסדר היסטורי, כמעט כמו השלום עם מצרים. כאילו היה פה משא ומתן חשאי על נסיגה והחזרת שטחים. הימניים בממשלה מאמינים ל"הארץ" רק כשזה נוח להם. לא עזרו כל ההבהרות וההכחשות של נתניהו וקציני צה"ל, אלקין ובנט התגייסו לבלום את נסיגת נתניהו מהקסבה בשכם. 
אלקין פעל בנימוס. בנט בגסות. הוא דרש דיון בקבינט. נתניהו מרח אותו. בנט משוכנע שאם אין מה להסתיר, מה הבעיה לקיים דיון בקבינט. נתניהו חש שמנסים לטמון לו מלכודת ולחשק אותו. הכי מפחיד שעוד יוציאו אותו ותרן ו"סמולני". הוא ניסה להתחמק. אחרי שבנט לא הפסיק להציק ולנדנד, הוא ניסה לרצות אותו בדיון סגור קטן שהתקיים אחרי ישיבת הממשלה בגולן.

ישיבת הממשלה בגולן. הפרעה דו קוטבית. צילום: עמוס בן-גרשום, לע"מ
אגב, יש גורם פוליטי בכיר שמשוכנע שגם החגיגה בגולן וההכרזה של נתניהו שם - שישראל לא תרד לעולם מהרמה - היא עניין של מצוקה פוליטית מול בנט והימין. החשש מפני הפרסום על חשיפת המנהרה בעזה, שהיה ידוע על קיומה כבר כמה שבועות, והידיעה שבנט וליברמן יחזרו מיד לטווח את נתניהו ומשה יעלון על כך שאינם פועלים למיגור ולריסוק ולשינוי המשוואה בדרום. 
נתניהו היה חייב מהלך ימני מובהק, גם במחיר של עימות פומבי עם ארה"ב ופרובוקציה שיכולה להוביל לאלימות מהצד הסורי. בכל מקרה, נתניהו אמר לבנט שהם יקיימו דיון מיוחד על הרי גולן. אחרי הצהרה ותמונה משותפת, נתניהו זימן לחדר סגור את בנט, הרמטכ"ל ושר הביטחון, והם דנו בנושא. בנט לא ויתר, הוא ביקש דיון בקבינט. נתניהו סירב אבל בסוף הבטיח שיהיה דיון ביום רביעי. כשבנט הגיע לישיבה וראה שהנושא לא נמצא על סדר היום, החל העימות שהסתיים בפיצוץ מבוקר. נתניהו איים, בנט התעמת ושניהם לקחו צעד אחורה. הקואליציה לא התפרקה והיסודות לא רעדו. 
אבל שני דברים קרו. הראשון הוא הוכחה על ההפרעה הדו־קוטבית של הממשלה. באותה ישיבה בגולן הקרינו לשרים סרט תדמית על מעשי הממשלה בשנתה הראשונה. הצופה חש שבניגוד לדיווחי התקשורת העוינת מדובר בחבורה מלוכדת של פוליטיקאים, שהתכנסה רק לעשות טוב לעם ישראל. הסרט מקרין אחדות, חברות ואחדות מטרה. ואז באים בנט וליברמן ומנפצים את תדמית הביטחון של יעלון ונתניהו. ואז בנט רב עם ראש הממשלה והצופה עלול לתהות למה להאמין, לסרטון ההנפשה או לקרב הבוץ הפוליטי?
הדבר השני והחשוב מכולם הוא שנתניהו ובנט לא היו מגיעים לעימות חזיתי בכיכר העיר, אם ריח ההזדמנות לבחירות בזק לא היה עולה באפם של שני סוסי הקרבות הפוליטיים האלה. בנט רוצה להשיב את הגזילה, ארבע מנדטים לפחות שנתניהו "שתה" לו בבחירות האחרונות, ואולי עוד כמה מתפכחים. נתניהו מרגיש שאין מולו יריב רציני, וזה הזמן לעוד סיבוב. זו רק תחושת בטן ראשונית: שניהם יודעים איך זה מתחיל ויודעים שאיש לא יודע איך זה נגמר. חג שמח