לצערי, הוויכוח הציבורי על אמירתו של סגן הרמטכ"ל, האלוף יאיר גולן, לא יורד מסדר היום. אלא שהדיון בנושא לא מתנהל על הליבה. יאיר גולן הוא קצין טוב. הוא שגה, אך הוא אינו ראוי להיתלות בכיכר העיר. לכל היותר, ניתן להטיל ספק כלשהו בשיקול דעתו בנושאים שאינו בקי בהם. איני מתכוון ברגע זה להשוואות שגולן ערך ולעיתוי שבו ערך אותן. לגבי זה דעתי נחרצת כי באלה טעה גולן. כוונתי כרגע ללגיטימיות של התבטאות של קצינים בתקשורת בסוגיות שאינן בתחומי אחריותם וכן בנושאים שבתחומי אחריותם. 

הייתי מיודד עם קצין בכיר מאוד בתקופה שהתקשורת הניחה את רגלה בפעם הראשונה בצה"ל. רגע לפני כניסת התקשורת לצה"ל, נהניתי לראות בקצין איש עשייה שמקדיש את כל מרצו לשיפור יכולות החטיבה, האוגדה והפיקוד שעליהם הופקד. האיש דאג כל הזמן להכנת הכוח למלחמה, כולל שכלולים טכנולוגיים, גיבוש לוחמים ותרגולים אינספור. ברגע שהתקשורת שמה את רגלה בצה"ל, מרכז הכובד בעיסוקיו עבר אליה. הקצין היה מודאג כל הזמן ממה ייאמר עליו בעיתון למחרת.
לכן אני מבקש, כאדם שאוהב את צה"ל וחרד לו, שהקצינים יאמרו את כל אשר על לבם, במפקדות, בפיקוד, במטכ"ל, בקבינט או בוועדת חוץ וביטחון. זו הדרך המקובלת. אך לעולם לא בפורומים שדולפים, ובוודאי שלא בעיתונות. איננו רוצים שהמדיה תשפיע על מינוי מפקדים ותתגמל קצינים מדליפים. זו היא בגידה בערכי צה"ל.

 

תתכוננו למלחמה

סיבה נוספת היא חוסר הבקיאות של הקצין בהשלכות הרוחב של אמירותיו בתקשורת. בתקשורת העולמית יש כללי משחק מורכבים. אני מציע לקציני צה"ל שלא לבזבז את זמנם על לימוד הכללים האלה על חשבון הזמן הנדרש להכנת העוצבות למלחמה. לכל אמירה שנאמרת במפקדת פיקוד, ואפילו במטכ"ל, יש השפעה ישירה על משימתם של המפקדים. לאמירה בתקשורת יש השפעה, לעתים מכרעת, על מהלכים מדיניים שלקצין המדבר אין מושג בהם. זאת מאחר שהקצינים אינם נכללים לרוב בעבודת המטה המדינית וב"ניהול הקרב" המדיני. אמירה בלתי מתואמת יכולה להזיק מאוד למאבקים מקבילים המנוהלים על ידי המדינה. אני מניח שבמקביל לאמירה של יאיר גולן, התנהל במקום כלשהו בעולם מאבק של המדינה או של תומכיה באנטישמיות. לפתע צצה אמירה שעשויה לטרפד את מאבקם.
לסיכום, שכל אחד יעסוק במה שהוא מומחה בו ובהשלכות עיסוקו. שלא ייאמרו דברים לא מתואמים כאשר מדובר במעגלי עיסוק שאינם באחריות המדבר. שאיש צבא לא ידבר בתקשורת בלי שקיבל אישור ממפקדו. אגב, הצורך בקבלת אישור מהמפקד להתראיין מקובל בצבא, אז איך ייתכן שלא יהיה מקובל כאשר מדובר בדיבור בעל השלכות רחבות יותר? כדי לחסוך זמן שהוא כה יקר למפקדים הזקוקים לו כדי להכין את הכוח הלוחם למלחמה, אני מציע להם להתרחק מהתקשורת ולבצע את משימתם העיקרית, בשקט וללא התלהמות. בכל הקשור למשימתם העיקרית ואף מעבר לכך, שידברו בפורומים המקובלים, בגלוי ובאומץ לב. מפקדי הצבא חייבים לנהוג משנה זהירות עקב הזחילה של התקשורת לכל סדק. אם לא כן, תהיה כאן אנרכיה. 

הכותב הוא תא"ל במיל', חבר מועצת הביטחון לישראל ומחבר הספר "ללכת עם האנשים".