אירופה משופעת בכוחות פוליטיים אוהבי ישראל. לא, זו איננה טעות. גם אם הלחץ האירופאי, מאמצי ה-BDS והיוזמה הצרפתית יוצרים רושם אחר – הרי שאירופה משתנה מתחת לאפינו. מבעד לענני האנטישמיות במפלגת הלייבור הבריטית, מפציעה לה אהדה חמימה לישראל בקרב מנהיגים פוליטיים שכוכבם דורך ברבות ממדינות אירופה. אהדה זו זוכה להתעלמות מופגנת מצידה של ישראל. הסיבה: מנהיגים אלו מגיעים מהצד הימני של המפה הפוליטית.



השיוך הפוליטי הוא סיבה מספקת בשביל משרד החוץ הישראלי השבוי בעולם של דימויים – כדי לדחות את היד המושטת אלינו. כך זוכים שורה של מנהיגים בולטים באירופה, המתנגדים חריפות לחרם על ישראל, תומכים בזכותה להגן על עצמה ונאבקים באנטישמיות בתוך מפלגותיהם ומחוצה להן – לכתף קרה וליחס המושתת על סטראוטיפים ולא על המציאות.



מי שמתבונן לעומק היחסים הבינלאומיים והמאמצים הדיפלומטיים של ישראל להיחלץ מהבידוד המדיני ולהיאבק בחרם – אינו יכול שלא להבחין בשניות מוזרה. מצד אחד, ישראל מחזרת נואשות אחר תמיכה בזירה הבינלאומית. מצד שני, כאשר היא זוכה לתמיכה נלהבת מצד אנשי ימין אירופאים היא בודקת בדקדקנות כפייתית את שיני האהדה שהיא מקבלת במתנה. אולי בצדק. אבל מה שנעשה בחוסר צדק, הוא שכאשר אין עדות לעששת, מנפנפים הפקידים בצילומי רנטגן ישנים נושנים הנשלפים מהבוידעם של הזיכרון הלאומי, בהם ניתן לראות את השיניים במצבן הראשוני לפני טיפול השורש שעברו.



החמצה דיפלומטית שנובעת מקיבעון ועיוורון


אל מול שינויי היחס המפליגים כלפי ישראל במפלגות הימין באירופה – היה צריך להיערך ולפתח יכולת תגובה מהירה לצורך בניית יחסי אמון עם גורמים שעתידים להוביל את מאבקה של אירופה באסלאם הרדיקלי. בפועל, משרד החוץ רושם לעצמו את אחת ההחמצות הדיפלומטיות הגדולות ביותר כשהוא מתנהל מתוך עיוורון וקיבעון, ומייחס רק משמעויות ציניות ואופורטוניסטיות להתבטאויות ראשי הימין באירופה בעד ישראל ונגד החרם.



אירופה משתנה. מה שלא הצליחה לעשות ההסברה הישראלית לאורך שנים, הצליחו לעשות בזמן קצר הפליטים מסוריה, דאעש וגלי הטרור האסלאמי. תוצאות הבחירות שהתקיימו לפני יותר משנה לפרלמנט האירופי, משקפות היטב מציאות פוליטית חדשה. כך, למשל, מפלגת העצמאות הבריטית הכתה את מפלגת הלייבור והמפלגה השמרנית בבחירות לפרלמנט האירופי. גם מפלגתה הימנית של מרין לה פן בצרפת זכתה ביותר נציגים מכל מפלגה צרפתית אחרת.



 מרין לה פן - אחוזי הפופולריות עולים. (צילום:רויטרס) מרין לה פן - אחוזי הפופולריות עולים. (צילום:רויטרס)



ההיפך מאנטישמים


אבל אוסטריה היא גולת הכותרת. השינויים הפוליטיים באוסטריה כבר חצו את הגבולות מהזירה האירופית לזירה הפוליטית הפנימית. לפני כחודש זכה מועמד מפלגת החופש הימנית בסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות אוסטריה בפער ניכר מיריבו הפוליטי. ראש המפלגה, היינץ כריסטיאן שטראכה, נחשב למועמד המוביל למשרת הקנצלר (ראש הממשלה) האוסטרי. אבל משרד החוץ בשלו. שטראכה הגיע לאחרונה לביקור בישראל. הוא ביקר ביד ושם, השתתף בכנס נגד החרם שיזמו גורמים בבקעת הירדן וקיים סדרה של פגישות עם בכירים פוליטיים מהליכוד, הרחק מעיניה של התקשורת.



למרות ששטראכה ניקה את מפלגת החופש ממורשתו של יורגן היידר, הרחיק מהמפלגה גורמים אנטישמיים והכריז כי השואה היא הפשע הנורא ביותר בהיסטוריה האנושית – הוא אינו מצליח להשיל מעליו את עולם הדימויים הנעוץ באילן היוחסין של מפלגתו. מי שמלבים את עולם הדימויים הזה מבלי להתבלבל מהעובדות – אלו פקידי משרד החוץ. בעולם נגיש ואינטרנטי הם "מתקשים" למצוא התבטאויות של שטראכה נגד האנטישמיות. הם מתקשים לאתר את השינוי מרחיק הלכת שחל בפרק המורשת התרבותית במצע מפלגתו, הקובע שמורשתה התרבותית של אוסטריה היא לא עוד רק נוצרית, אלא יהודית-נוצרית.



מהגרים בהונגריה. (צילום:רויטרס)מהגרים בהונגריה. (צילום:רויטרס)



פליק פלאק של משרד החוץ


במשרד החוץ מתעקשים להיות חברים במועדון בו ישראל איננה רצויה. כך קורה, שגורמים כמו שרת החוץ השוודית שחשפה פן אנטישמי בלונדיני ותכול עיניים כשתלתה את הפיגועים בפריז בסכסוך הישראלי-ערבי – אינה ברשימה השחורה של משרד החוץ . לעומתה , ביקורו של שטראכה ב"יד ושם" חשף גורמים פוליטיים, שהחליטו לקחת סיכון, ולעשות את הדבר הנכון ולהיפגש עמו - לציד מכשפות של ממש. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה. בעבר נהגה פקידות משרד החוץ באופן דומה במנהיג מפלגת הימין האיטלקית, ג'אנקרלו פיני. הייתי אז הח"כ היחידי שחרף אזהרות משרד החוץ והתנגדות ראשי הקהילה היהודית באיטליה, יצא להיפגש עמו , לאחר תחקיר עצמאי שעשיתי על התנהלותו ועמדותיו. לימים קרה לו מה שקרה לאריאל שרון. מי שלא רצה אותו כיו"ר מפלגת הימין האיטלקית, נאלץ לקבל אותו בכבוד מלכים כשר החוץ האיטלקי. היה מדהים לצפות במחזה הסוריאליסטי שבו אותו שגריר שטרפד את הקשר איתו רק שנים אחדות קודם לכן, ביצע פליק פלאק לאחור וניצח על מקהלת משבחיו ומהלליו. סיפורו של ג'אנקרלו פיני, חוזר על עצמו כיום בהרבה יותר וריאציות וישראל מחמיצה הזדמנויות רבות להשתחרר מהצבת הלוחצת של אירופה ולזכות ביחס הוגן ואוהד. חבל.



 מרגוט וולסטרום שרת החוץ השוודית. (צילום:רויטרס) מרגוט וולסטרום שרת החוץ השוודית. (צילום:רויטרס)