חיים אתגר פגש את "הצל" בגלידרייה, ומתקשה מאז להירגע

את אליאסי הכרתי כבר לפני שנים במסגרת עבודתי השוטפת ככתב בידור בשלל הערוצים. אז היינו מכרים לתעשייה. לא מעבר לכך. ב־2011 דרכינו הצטלבו כשהצטלמנו יחד לתוכנית הדוקו־ריאליטי “בקרוב אהבה", שבמסגרתה תועדנו, אליאסי, אני ושלושה גברים נוספים המוכרים לציבור, פחות או יותר, במהלך ניסיונותינו למצוא זוגיות, או לפחות דייט מוצלח. במשך שלושה חודשים נפגשנו מדי שבוע ודיברנו על החיים ועל שלל חוויותינו הרומנטיות והאישיות. בזמנו הוא היה ראפר ומוזיקאי ועדיין לא הפעיל הפוליטי שהוא היום. בתקופה הזו התכתשנו כמה פעמים, היינו ברוגז ובסוף עשינו שולם, כמקובל בז'אנר. התוכנית מעולם לא שודרה, אין לי מושג למה, אבל בראשי היא נשמרה כזיכרון חיובי. לפני כחודש התכנסנו, חמשת המשתתפים, לראשונה זה שנים, לפגישת מחזור מאולתרת שהסתיימה בבירה ותמונה משותפת.

בשבת, כאמור, פגשתי שוב את “הצל". כשהוא נתון בסערת רגשות הסביר לי שהמוכרת בחנות סירבה למכור לו גלידה. נכנסתי למקום. הצעירה מאחורי הדוכן אישרה את דבריו. הצעתי לרכוש עבורו גלידה, אבל בינתיים אביו כבר נשלח למשימה. הרגשתי מבוכה אישית ממה שהתרחש שם. דרכי ודרכו שונות. אני לא מסכים עם חלק ניכר מדעותיו וממעשיו. עם זאת מעולם לא נקלעתי אישית למצב שבו מסרבים למכור לאדם מוצר בשל סיבה שאינה כספית. לא לעניין ולא מקובל. החלטתי לעזוב את המקום ולקנות גלידה בחנות אחרת. 

כשהגענו הביתה כתבתי פוסט על שהתרחש. אולי זו הייתה טעות. יש אינסוף טיעונים ולוחמנות אלימה בכל צד, וממש לא התחשק לי להיכנס לזירת טינופי הרשת. אבל יש פוסטים שפשוט יוצאים באופן בלתי נשלט. זה היה המצב הפעם. אחרי שעלה לאוויר, עמוד הפייסבוק שלי נכנס לטרפת. נכון לעכשיו, הסטטוס זכה לכ־7,000 לייקים, 400 שיתופים ו־600 תגובות ולצערי לא כולן תואמות את מורשתה של חנה בבלי. בקליק אחד הפכתי ליקירם של רבים ולשנואם של אחרים, והכל בעוצמות רגשיות אדירות. הנה ציטוטים נבחרים, ומעודנים יחסית, שדליתי ממאות התגובות:

• לא נשאר לכם הרבה זמן לשלוט במדיה, זה רק עניין של זמן עד שנזרוק אתכם משם (זה בעדי? זה נגדי? לא הבנתי). 

• כל הכבוד (תודה).

• איפה הגלידרייה (אני מסרב לפרסם את שם המקום. לא רוצה לעשות שיימינג ולפגוע בפרנסתם).  

• יכול להיות שהיא מהמחנה של סאב (בדיחה מוזיקלית). 

• שתיתן לו גלידה, מה הוא ערבי? (על משקל “טיסת השוקולד").

• האמת עד היום היה לי קשה לשמוע אותך, אבל עכשיו בכיף. כל הכבוד (זו מחמאה? תודה). 

• חיים... אתה עושה עוול לכל הגלידריות בתל אביב.

• שתי גלידות לשני עמים. 

• אפס מודעות עצמית... תגיד, זה כואב??? (לפעמים, בעיקר בחילופי עונות). 

• כל הכבוד לה ובוז לחיים (עוד משתמשים בביטוי “בוז"?). 

• תתבייש לצאת להגנת המסית שבמסיתים, הגזען שבגזענים.  

• אני חושב שהוא אכל מספיק גלידה (מגיב המודאג מגזרתו של “הצל") 

• לאחמד טיבי אין לך בעיה למכור גלידה?

• אתה ילד כאפות (נסה אותי, חביבי).

• לא היה פשוט אם היית פשוט קונה לו גלידה? תמונה שהייתי משלם עליה הרבה (מגיש הטלוויזיה גיא לרר מתייחס למיתוס השגוי על קמצנותי).

• 0 (תגובה מצומצמת אך פוגענית).

סוף הפרשה ומסקנותיה: אחרי שפרסמתי את הפוסט שלי, “הצל" העלה פוסט נוסף ובו ציין שהמוכרת פוטרה והתקרית נסגרה עם בעל המקום בצורה מכובדת. כמה תחנות רדיו מקומיות וארציות ביקשו לראיין אותי. לא עליתי לשידור בשום מקום, אבל שמי נהגה ברצף לאורכן של כשלוש דקות בתוכניתו של נתן זהבי, שבמהלכן קצץ אותי דק־דק. הצרה הגדולה ביותר נחתה עלי דווקא ביום האירוע עצמו. בעקבות ההתרגשות והמהומה נאלצתי להרגיע את הבטן והנפש, ובגלידרייה הבאה, שאליה נדדנו, אכלתי כמויות מרשימות של גלידה. בסופה של המהומה נותרתי עם פיד מלא תגובות מתלהמות וכרס קטנטנה.