בשבוע הבא יחליטו אזרחי בריטניה אם להישאר באיחוד האירופי. נכון לעכשיו הסקרים מורים על יתרון של 6% לטובת היציאה. לקראת ההצבעה הודיעה השבוע ממשלת שווייץ כי היא מפסיקה את תהליך הכניסה לאיחוד, ובקרב הימין בצרפת גוברת התמיכה באפשרות לצאת מהאיחוד. במילים אחרות: האיחוד האירופי נמצא בסכנת פירוק. ייתכן כבי בעוד שבוע האיחוד הכל יכול ימצא את עצמו מנושל מכוחו להכתיב מהלכים לממשלות אירופה.
יש הרבה גורמים שמביאים את נתיני המלכה אליזבת לתמוך ביציאה מהאיחוד, בניגוד לעמדת ראש ממשלתם, דיוויד קמרון ממפלגת השמרנים. גם לתומכי המפלגה, כמו לרבים אחרים, נמאס מהצורך לציית לתכתיבים מבריסל בכל דבר ועניין. אבל עם כל הכבוד לרצון להתנער מבריסל, הנושא העיקרי שמתדלק את התומכים ביציאה מהאיחוד הוא ללא ספק ההגירה המוסלמית. השבוע הודלף לתקשורת מברק ששלח בחודש שעבר שגריר בריטניה בטורקיה, שבו התריע כי קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, עומדת להיכנע לתכתיביו של נשיא טורקיה, רג'יפ טאיפ ארדואן, ולאפשר כניסה חופשית ללא אשרה לכל אזרחי טורקיה. זאת בתמורה להבטחה מארדואן לעצור את שיטפון הסורים שחודרים לאירופה דרך טורקיה מדי יום ולילה. כפי שכולם מזכירים, לטורקיה יש 70 מיליון אזרחים, וביטול הצורך באשרות כניסה ימנע כל אפשרות לסנן אותם. רק פורסם המברק, וכבר התמיכה ביציאה מהגוש עלתה בעוד אחוז או שניים.
וזה עוד לא הכל. לאחר שבמוצאי שבת ג'יהאדיסט אמריקאי־אפגני רצח 49 איש במועדון ריקודים, ולאחר שביום שלישי זוג שוטרים נרצחו על ידי ג'יהאדיסט צרפתי לעיני בנם הפעוט, עלתה התמיכה ביציאה מהאיחוד האירופי בעוד אחוז. אחד הדברים שמכעיסים את הבריטים, כמו גם אחרים באירופה, הוא הפגיעה בחופש הדיבור. לא רק שבריסל ואגב כך ברלין - מכתיבות את המדיניות - האליטות בבריסל ובברלין אוסרות על אזרחי אירופה לדבר בחופשיות על האסלאם/הג'יהאד/האסלאם הרדיקלי/האסלאמיזם (תבחרו במונח המתאים לכם ביותר).
הנה, בחודש ספטמבר האחרון נקלטה במיקרופון שיחה פרטית של מרקל עם מארק צוקרברג, שבו הקנצלרית סיכמה עם מייסד פייסבוק כי הרשת החברתית תצנזר דפים המתנגדים להגירה המסיבית של מוסלמים לאירופה. הדברים שנאמרו למיקרופון שהיה פתוח בטעות רק הגבירו את תחושת הדיכוי של אירופים רבים. אלה חשו כי אין להם פתחון פה בסוגיה הבוערת ביותר על סדר היום של האיחוד.
התחושה המבוססת כי נאסר על האזרחים לדון בחופשיות על אורח חייהם ושהערכים המוכתבים מלמעלה פוגעים ביכולת שלהם להמשיך לחיות כראות עיניהם על פי ערכיהם היא הדלק של הכעס אשר מביא עשרות מיליוני בריטים ואחרים לרצות לצאת מהאיחוד, יהיו ההשלכות הכלכליות של מעשה זה אשר יהיו.
הכעס הזה אינו נחלתם הבלעדי של האירופים. מאז הטבח באורלנדו הפך התסכול על אודות השתקת השיח הציבורי בנושא האסלאם/ האסלאם הרדיקלי/ הג'יהאד/ האסלאמיזם (תבחרו את המונח המתאים) לנושא המרכזי בדיון הציבורי בארה"ב ולא בכדי.
***
אחד המאפיינים הבולטים במדיניותו של הנשיא ברק אובמה, מאז שנכנס לבית הלבן לפני שבע וחצי שנים, הוא הניסיון להביא ל"אירופיזציה" של הפוליטיקה האמריקאית. כמו הפקידים הבלתי נבחרים בבריסל, כך גם אובמה - מכתיב מדיניות ונורמות דרך תקנות נשיאותיות, תוך החלשת בית המחוקקים והמדינות הנפרדות המרכיבות את ארה"ב.
מתקנות דרקוניות של הרשות להגנת הסביבה, שמעולם לא היו עוברות כחוקים בקונגרס ועד מדיניות החוץ והביטחון של ארה"ב שבגינה הוחלט, למשל, להפיל את מועמר קדאפי בלוב ולקדם את הסכם הגרעין עם איראן; אובמה פועל מראשית דרכו לצמצום היכולת של הקונגרס לבלום את צעדיו. וכל זה הוא עושה בשיתוף פעולה עם התקשורת, תוך עיצוב מחדש של הדיון הציבורי בדרך שהופכת את מתנגדיו לרעים, לגזעניים, למחרחרי מלחמה או למשמידי הסביבה, ואת עצמו ואת תומכיו לנאורים ההולכים בראש המחנה.
הפעילות של אובמה למען אירופיזציה של אמריקה גורמת להשתקת השיח הציבורי והממשלתי על מהות האיום הג'יהאדיסטי, ממדיו ומשמעותו למדיניות החוץ והפנים של ארה"ב. מאז שנכנס לתפקידו אובמה מסרב להשתמש במונחים של אסלאם רדיקלי וג'יהאד, והוא אף אסר על זרועות הביטחון והמודיעין של ארה"ב להשתמש בהם כאשר הם מנתחים את הבעיה. על כן כלל לא היה מפתיע כאשר ביום ראשון, בהתייחסותו הראשונה לטבח באורלנדו, נמנע אובמה מלהזכיר את המניע הג'יהאדיסטי של הרוצח. במקום להכיר במציאות, הנשיא פעל להסיט את הדיון לשאלות בלתי רלוונטיות של חוקי הנשק וזכויות ההומואים באמריקה.
תוך כדי כך הוא פעל להניח את גורמי הג'יהאד בסל אחד עם מתנגדיו מבית, שאינם תומכים בהגבלת חירותם לשאת נשק ומתנגדים למתן הכרה בנישואים חד־מיניים. כאילו דאע"ש הוא סניף של המפלגה הרפובליקנית ולא אויב של ארה"ב כולה.
הניסיון של אובמה ואנשי שלומו, לרבות המועמדת הדמוקרטית הילרי קלינטון, להתעלם מהבעיה העיקרית תוך כדי תקיפת הרפובליקנים, היה צעד אחד רחוק מדי עבור אמריקאים רבים. פרשנים מימין ומשמאל הסכימו כי יש כאן בעיה, שאי אפשר להילחם באויב אם אסור לדבר עליו, לדון בו או להתייחס אליו כתופעה העומדת בזכות עצמה.
בתגובה למבקריו ההולכים ומתרבים, אובמה יצא שוב ביום שלישי והגן על מדיניות ההתעלמות וההשתקה שלו. הוא טען כי עצם הסירוב שלו לדבר על האסלאם הרדיקלי אינו מהווה מכשול לקידום אסטרטגיה כזאת או אחרת נגד הטרור. לדבריו יש להתייחס רק במילה אחת: שטויות.
אם אתה לא יכול לדבר על איום, אם אתה לא יכול לבחון אותו, ללמוד את מרכיביו ולעצב דרכים להתמודד עמו - אז אתה לא יכול להביס אותו. אם אדם מעוניין שיקנו לו תפוחים בסופר, אבל אסור לו להגיד את המילה "תפוח" או לתאר אותו, הסיכוי שיביאו לו הביתה תפוחים במקום מקרוני, למשל, אינו גבוה במיוחד.
שאט הנפש של האמריקאים ממאמציהם של אובמה והאליטה התקשורתית והתרבותית להעלים מהציבור את בעיית האסלאם/האסלאם הרדיקלי/הג'יהאד/האסלאמיזם (תבחרו את המונח המתאים) ואף להביא להוצאתם של המדברים עליו מלגיטימיות השיח הציבורי, הוא אחד הגורמים העיקריים שעומדים מאחורי עלייתו של דונלד טראמפ. ככל שטראמפ מדבר בצורה עיקשת וחסרת מעצורים על איום הג'יהאד, כך אחוזי התמיכה בו עולים.
אולי לשונו הבלתי מרוסנת של המועמד הרפובליקני תביא לניצחונו בנובמבר, ואולי קלינטון תצליח לרשת את אובמה, בתמיכת האליטות הרפובליקניות החשות מנושלות על ידי טראמפ הפופוליסט. אולי בשבוע הבא הבריטים יחליטו שהם נשארים באיחוד האירופי, ואולי בכל זאת הם יעדיפו את ריבונות הפרלמנט שלהם על שלטון הפקידים בבריסל.
מה שבטוח הוא שלאורך זמן התחושה ההולכת וגוברת בקרב מאות מיליוני אזרחי המערב, כי הם מנושלים לא רק מערכיהם אלא גם מאפשרות לדבר על כל הקשור לאסלאם/לאסלאם הרדיקלי/לג'יהאד/לאסלאמיזם (תבחרו את המונח המתאים) תבוא על פורקנה בדרך זו או אחרת.