ביום שבו הודיע ראש האף־בי־איי שהילרי קלינטון לא תועמד לדין על שימוש בלתי זהיר בחשבון המייל שלה – בליווי נזיפה מהסוג שגם כמה יועצים משפטיים בישראל אהבו לנזוף – קבע סקר של רויטרס שקלינטון מובילה על דונלד טראמפ במרוץ לנשיאות ארצות הברית ב־13 אחוז. לא פחות. תשעה מעשרת הסקרים הקודמים נתנו לה את היתרונות הבאים: פלוס 12, פלוס 2, פלוס 4, פלוס 4, פלוס 10, פלוס 6, פלוס 2, פלוס 4, פלוס 6. סקר אחד, של הסוקר השמרן רסמוסן, קבע כי דווקא טראמפ מוביל, בארבעה אחוזים. סוכנויות ההימורים והתחזיות מתעלמות ממנו. התחזית של נייט סילבר נותנת לקלינטון סיכוי של יותר מ־77 אחוז לנצח בבחירות. פרדיקטוייז נותן לה 75 אחוז. כדור הבדולח של פרופסור לארי סבתו קובע שלקלינטון יש סיכוי לזכות ב־347 אלקטורים, לעומת 191 לטראמפ. 

על כן, אין פלא שדווקא ביום שבו נחשפה באופן רשמי מסכת חצאי האמיתות שבהן עטפה קלינטון את פרשת המיילים, בא הנשיא ברק אובמה לשרלוט, צפון קרוליינה, כדי להופיע לצד המועמדת. לחבק אותה. לפרוס לעצמו פרוסה מהצלחתה הצפויה. “מעולם לא היו איש או אישה מתאימים יותר לתפקיד הזה”, אמר הנשיא. נראה שקלינטון איננה מתכוונת לעשות לאובמה את מה שעשה אל גור לבעלה ביל קלינטון, כאשר התמודד בשנת 2000. גור החליט בשעתו להרחיק את עצמו מהנשיא המכהן ומשלל השערוריות הרודפות אותו. ההחלטה לא הוכיחה את עצמה. הוא הפסיד בגלל כמה מאות קולות בפלורידה. מי יודע, אולי אם קלינטון היה מתאמץ בשבילו קצת יותר, הוא היה מנצח.

אובמה וקלינטון בעצרת בצפון קרוליינה, השבוע. צילום: רויטרס
נשיאים גדולים מעבירים מקל ליורש. אחרי כמעט שתי כהונות של טדי רוזוולט, זכה המועמד שלו, ויליאם הווארד טאפט, בבחירות 1908. אחרי שלוש וקצת כהונות של פרנקלין רוזוולט, עלה בידו של יורשו, הארי טרומן, לכהן כמעט שמונה שנים. רונלד רייגן הפופולרי הצליח גם הוא לזכות ב”כהונה שלישית” – אמנם שונה בטמפרמנט – בדמותו של ג’ורג’ הרברט ווקר בוש. והנה, עכשיו גם לאובמה יש סיכוי. מזלו הטוב שיחק לו, וסידר לו יורשת סבירה, אך עוד יותר מזה סידר למפלגה המתחרה מועמד לא לגמרי סביר. אובמה צריך לשלוח זר פרחים לדונלד טראמפ, שיסדר לו כנראה מקום של כבוד לצדם של נשיאים מוצלחים ממנו. 

אפשר לומר הרבה על הצלחותיו ומחדליו של אובמה כנשיא, אך קשה להתווכח עם מזלו הטוב. בשנת 2008 עמדה מולו מועמדת לא פופולרית, אחר כך בא משבר כלכלי שמנע מיריבו הרפובליקני כל סיכוי לניצחון. בשנת 2012 סידר לו המזל – שוב – מועמד מתחרה בינוני למדי, לא מלהיב. עכשיו טראמפ כנראה סידר לו ניצחון שלישי ברציפות. אובמה יטען לבעלות מסוימת על הצלחתה של קלינטון ויאמר שהצלחתה מוכיחה את צדקת דרכו. בעיקר יוכל לעשות זאת אם קלינטון תנצח עכשיו, אבל לא תנצח שוב בעוד ארבע שנים, 2020. או אז יהיה ברור בהחלט: היא ניצחה בזכותו, כמו שבוש (האבא) ניצח בזכות רייגן, וכמו שטאפט ניצח בזכות רוזוולט. 
טאפט היה שר המלחמה של טדי – בעידן שבו התקינות הפוליטית, זו שטראמפ מבקש לחסל, עוד אפשרה לכנות מישהו “שר מלחמה” ולא “שר הגנה”. קלינטון הייתה שרת החוץ של אובמה. לשניהם הייתה בעיה דומה: נשיא שהעדיף לקבל את רוב ההחלטות בתחומים שהיו לכאורה נתונים למרותם. רוזוולט אהב מדי את הצבא מכדי לאפשר לטאפט לשלוט בו. אובמה ניהל את מדיניות החוץ מהבית הלבן ואפשר לקלינטון לעסוק בעיקר בזוטות. לשניהם היו יחסים מורכבים עם הבוס לשעבר. אצל טאפט זה נגמר במפח נפש גדול כאשר רוזוולט חזר להתמודד נגדו ב־1912. אצל קלינטון – עוד אין לדעת איך זה ייגמר.