מנכ"ל השירות הלאומי: לחולל מהפכה בהתנדבות החרדים

בשירות האזרחי־לאומי אנו מבקשים ליצור מעטפת נוחה למשרתים על סמך גישה זו, בתמיכת השר הממונה אורי אריאל. למרות ההצלחות בשילוב המגזר החרדי והתאמת השירות לצורכיהם הייחודיים, עדיין יש לפנינו קשיים מהותיים בהרחבת מספר המשרתים. בעטיים של קשיים אלה מספר החרדים המבקשים להתחיל להתנדב בשירות האזרחי־לאומי לא עומד ביעדי הממשלה.

ראשית, יש להבין כי החוק החדש לשוויון בנטל נתן פטור לאוכלוסיות נרחבות בגילים הרלוונטיים לשירות, ולכן אוכלוסייה רחבה, שבעבר נחשבה פוטנציאלית לשירות - או שאינה יכולה לשרת מבחינה חוקית, או שהדבר לא משתלם לה, שכן היא יכולה להמתין מעט ואז לקבל פטור מהצבא. הגיל המינימלי כיום לשירות האזרחי־לאומי עומד על 21. פטור גורף ניתן למי שגילו היה יותר מ־22 ביום תחולת החוק. בנוסף, בגילים 18־22 יש אפשרות לדחיית שירות עד גיל 24, ואז ניתן לקבל פטור, מה שמקטין את הרצון לשרת וגורם לרבים להמתין עד לפטור ולצאת לדרכם בחיים בלי שתרמו למדינה.

כמו כן, התנאים הקבועים בחוק באשר לתנאי השירות יוצרים קשיים הפוגעים במוטיבציה לשרת, ובכלל זה קושי מבחינת התמריץ הכספי. הצעירים החרדים המבקשים לשרת בשירות האזרחי־לארמי מוותרים על מלגת הכולל, אשר ניתנת להם מהמדינה ומהכולל עצמו, ומקבלים תחתיה דמי כלכלה נמוכים למדי.

ההפרש בינם לבין דמי הכלכלה שמקבלים החרדים המתגייסים לצבא עומד על מאות אחוזים: 400 שקל לרווק בהשוואה ל־800 שקל בצבא, ו־1,780 שקל למשרת חרדי נשוי ואב ילד, לעומת 5,400 בצבא. יש להעלות באופן ניכר את דמי הכלכלה למשרתים בשירות האזרחי־לאומי, אך עם זאת יש להקפיד על כך כי בהתאם לכל מצב משפחתי שהוא, דמי הכלכלה של החייל יהיו גבוהים יותר משל המשרת בשירות האזרחי־לאומי.

אם לא די בחוסר התמריץ הכלכלי למשרת עצמו, הרי גם הכולל שבו לומד אותו צעיר המבקש לשרת נפגע בשל פועלו: תשלום המלגה למקום מוטל בספק אם יפחת מספר הלומדים בו מ־15. 
 

יתר על כן, בדומה לשירות הצבאי, אין באפשרותנו לצאת למסע רחב וגלוי לעידוד מצטרפים, בשל החשש מהתנגדות הקיצונים. הדבר מוביל לחוסר מודעות בחברה החרדית, הן לקיומה של אפשרות השירות האזרחי־לאומי והן ליתרונות ולהטבות שבסוף השירות. בצד זאת, למשרתים החרדים תדמית בעייתית בעיני חלק ניכר בחברה החרדית. כך, קיצונים מהחברה הזאת תוקפים את השירות ואת משרתיו, מאיימים עליהם כי במשפחותיהם יתקשו למצוא שידוך, ינודו מהקהילות וממערכות החינוך החרדיות ועוד. אך לאחרונה התקיימו הפגנות מתחת לביתו של אחד מרכזי השירות האזרחי באשדוד. כעת, בעקבות התקיפה האישית נגדו, הוא שוקל לעזוב את עבודתו בשירות האזרחי־לאומי. 

המשרתים חורצים על עצמם לא פעם התבדלות חברתית, העלולה להידרדר לאלימות, לנידוי ולהוקעה. עם זאת, אנחנו מבקשים ליצור תמורה אישית, כך שההזדמנות להשתלב בחברה הישראלית ובמעגל העבודה תעלה על המחיר שהם משלמים. ובכל זאת, עלינו לזכור כי המשמיצים הם קומץ קטן בלבד ואל לנו להכפיש את החברה החרדית כולה. יש לנו מה ללמוד ממנה בכל הנוגע לערבות ההדדית ולגמילות החסדים המאפיינת אותה.

בעיות אלו ידועות ואינן מפתיעות. בצוות שהשתתפתי בו עם מנכ"לי משרדים ממשלתיים אחרים העוסקים בנושא ועם קציני צבא בכירים, הצגתי תוכנית רב־שנתית הכוללת אמצעים שיקדמו את העמידה ביעדי הגיוס לשירות האזרחי־לאומי. המלצנו להוריד את הגיל המינימלי לתחילת השירות מ־21 כיום ל־19 ולאפשר שירות אזרחי־לאומי עד גיל 35; עוד המלצנו לאפשר נתינת מלגות כולל ומסלול משותף ללימוד ולהתנדבות; להכשיר מתנדבים במקצועות שונים כדי ליצור אופק תעסוקתי וליצור תעדוף בקבלה לעבודה בתום השירות בשירות המדינה; ליצור מסלולי שירות במגוון תחומים ביטחוניים וציבוריים; וכמובן להגדיל את התמריץ הכספי שבשירות.

לא זו בלבד: הצענו להקים מסלולים משולבים עם האקדמיה, ללמד קורסי אנגלית ומחשב ולהקנות למשרתים החרדים מעטפת של הכשרות שתעודד אותם לפנות אל השירות האזרחי־לאומי, להשתלב ביתר שאת במעגל התעסוקה לאחר שירותם ולהיות יצרניים למשק, במקום להפוך למקבלי קצבאות. כך יהיה היעד שהציבה הממשלה, אשר עומד על 1,800 מתנדבים חרדים חדשים מדי שנה, ריאלי. כיום מספר המתנדבים החדשים עומד על 728 בלבד. 

בשלב זה, העמידה ביעד הממשלתי נראית רחוקה. אם לא נפעל ליישום ההמלצות או לשינוי ניכר אחר בתנאי השירות, לרבות טווח הגילאים והתמריץ הכלכלי של החרדים שמשרתים, לא נצליח להגדיל משמעותית את שיעור המצטרפים למפעל זה ולא נאפשר את השתלבותם בחברה. משרתי השירות האזרחי־לאומי מהמגזר החרדי כיום משמשים דוגמה ומופת לנתינה ולשירות מכל הלב. אין הדבר פשוט, והם משרתים במסירות ובאחריות למען המדינה והחברה הישראלית כולה.