אמא שלי בת 96. היא היתה אישה עצמאית לגמרי עד לשנות ה-80 לחייה. בהיותה צלולה ועצמאית, היא דאגה למסמך שמציין שלעולם לא יחברו אותה למכשירי החייאה. היא גם ציינה באופן חד משמעי שהיא לא רוצה לצאת מהבית כל ימי חייה, ובשביל זה גם שילמה במשך שנים רבות על ביטוח סיעודי פרטי. כשאמא התחילה לשלם ביטוח סיעודי לפני המון שנים היו רק פוליסות לשנים בודדות ולא לכל החיים והציעו לה רק ביטוח לשלוש שנים אז זה מה שהיא רכשה.



אמא הזדקנה בהדרגה ואיבדה את היכולות העצמאיות. רק אחרי המון מבחני כשירות משפילים מהביטוח הלאומי וגם מחברת הביטוח הפרטית אישרו לה להעסיק עובדת זרה והביטוח הפרטי הסכים להעביר לה 5000 ש"ח לחודש במשך 3 שנים. האישורים הסופיים לכל זה היו רק אחרי שהיא אושפזה בבית חולים בעקבות אירוע לב והיתה על סף מוות



ההוצאות על העובדת הזרה היו הרבה יותר גבוהות ממה שהביטוח הפרטי העביר. במשך שנתיים וחצי העובדת הרוויחה מצוין. בנוסף לשכר שלה, שילמתי עליה הבראה, קופת חולים, תיווך למשרד, חופשות והיא התעקשה לא לקחת חופשות בכלל אז על ימי החופשה שילמתי כפול. אחרי שנה של עבודה הגיעה לה גם משכורת 13 כך אמרו לי וזה היה עוד 6000 שקלים. לזה נוסיף את ההוצאות של חשמל ואוכל וגם מוצרי טואלטיקה. אפילו שמפו היא ציפתה שאקנה לה. רק תחבושות הגייניות היא ממנה מכיסה.



כשהיא עזבה שילמתי לה פיצויים 11,500 ש"ח. עברו שלוש שנים ונגמרה ההקצבה של הביטוח הפרטי. אמא המשיכה להתדרדר וכבר הפכה לסיעודית ממש. כשאמא כבר לא היתה יכולה לעשות כלום לבד ולא שלטה על הצרכים המדינה נתנה לה את כל נקודות זיכוי. אבל: עדיין זה 22 שעות בשבוע. אני גם לא סומכת על העובדת היום והרבה מהפעולות הסיעודיות אני עושה ולא משאירה אותה הרבה זמן לבד עם אמא. אף אחד לא ירחוץ את אמא שלי חוץ ממני. זה משפיל שייראו אותה ככה ואני עושה הכל באהבה ועדינות, כי זו אמא שלי.



איך שכחנו פה את 'אל תשליכני לעת זקנה'? בושה איך שמנהגים פה עם זקנים. בחיים שלי לא הייתי חושבת להכניס אותה למוסד. הזקנים במוסדות של המדינה מוזנחים. אני רואה סרטונים בפייסבוק על התעללות בזקנים. זורקים אותם למיטה בכוח, אין טיפול אוהב. זה בטח לא כמו להיות עם המשפחה שלך. המטפלת זה רק סיוע וזה לא מספיק. אני לא יכולה לצאת לחופשה, לא יכולה בכלל להתרחק מהבית, מקסימום זה לקניות בסופר. כל החיים שלי סביב אמא שלי. זה מאוד קשה, אבל זו אמא שלי.



הביאה לדפוס: אורית א. בראון