סקר של רפי סמית שנערך בשבוע שעבר בעבור רשת ב' הציב את שר הבריאות יעקב ליצמן כשר הפופולרי ביותר בממשלה. הוא משאיר מאחור שרים פעלתניים יותר כמו איילת שקד ומשה כחלון.
אותן תוצאות חזרו על עצמן בסקר אחר שנערך בינואר 2016. מכון מדגם ערך אז סקר דומה בעבור התוכנית "פגוש את העיתונות" בערוץ 2, וגם שם תפס ליצמן את המקום הראשון. רק נזכיר שמדובר באותו ליצמן שמסיבות הלכתיות לא רצה לשאת בתואר "שר", אלא רק בתואר "סגן שר", עד שאולץ בעקבות בג"ץ שהגישה יש עתיד להצמיד לשמו את התואר "שר".
למרות הפופולריות העצומה דווקא בציבור החילוני, העובדות מדברות אחרת. ליצמן נוהג כאדמו"ר שמזלזל במי שמעזים לחלוק עליו, ובהם, כך נדמה, בעיקר נשים. בתחילת מאי גירש מלשכתו את סמנכ"לית המשרד תוך כדי שהוא מלווה אותה בקריאות "צאי החוצה" (מזכיר את "תצא בחוץ" של הרב עובדיה יוסף נגד כתב הטלוויזיה ניצן חן). נראה שהוא לא היה מסוגל להתמודד עם העובדה שפקידה מתחתיו העזה לחלוק על עמדותיו אף שתפקידה הוא להביע את עמדותיה המקצועיות. אותם דברים חוזרים על עצמם במדויק בימים אלה.
חשבת האוצר מיכל עבאדי־בויאנג'ו העזה לפרסם בימים אלה מכרז שנועד לייעל את השירות ברכש התרופות בבתי החולים הממשלתיים ולהכניס לחברת שראל מתחרה חדשה. היא גם הרהיבה עוז וסיפקה מימון חירום לקופות החולים לאחר שליצמן הטיל עליהן מצור פיננסי בעקבות המחלוקת על פרסום רשימת הרופאים.
וכיצד פותר שר הבריאות את חילוקי הדעות המקצועיים עם החשבת? הוא מנסה להפחיד אותה. הוא פנה לשר האוצר בדרישה לפיטוריה בטענה שהיא מתערבת שלא כדין בענייני משרדו.
אז הנה ניצב בפנינו שר החושב לעצמו שבזכות היותו לשון מאזניים פוליטית - הכל מותר לו. נורמות ציבוריות אינן מעניינות אותו כל עוד הוא מקדם בצורה צינית את האינטרסים של המגזר החרדי, ששלח אותו לכנסת.
משבר עבודות הרכבת בשבת הוא שיא חדש. ליצמן לא היסס להסכים לשינוי הסטטוס־קוו ולדרוש את הפסקת עבודות הרכבת, למרות הפגיעה בכ־150 אלף נוסעים, בעיקר חיילים וכאלה שאין להם אפשרות נסיעה חלופית. אז איך ייתכן שלמרות כל אלה הוא עדיין נחשב לשר הפופולרי ביותר בממשלה? כי הוא משום מה נתפס כרפורמטור שנותן ונותן. הוא דאג למשל לטיפולי שיניים לילדים עד גיל 12, ומ־2017 גם עד גיל 17. הוא הצהיר שיהפוך את הביטוח הסיעודי לחובה ויגדיל באופן ניכר את קצבאות הסיעוד. נכון שגם הציבור הרחב נהנה מכך, אלא שהכסף על חשבוננו.
את ליצמן מעניינות בעיקר המשפחות החרדיות מרובות הילדים. הן לא משלמות מס הכנסה כי חלקן כוללות תלמידי ישיבות שאינם עובדים וחלקן אינן מגיעות לסף המס. לכן שר הבריאות היקר שלנו אינו מהסס להמליץ על הגדלת ההפרשה לביטוח לאומי ב־0.5% נוספים ושקל גם להעמיס על קופות החולים וחברות הביטוח את מימון הגדלת סל התרופות. מה אכפת לו? הכסף כאמור יוצא מכיסי החילונים.
ועדיין הציבור הישראלי אינו מתעניין בפרטים הקטנים, ואל תבלבלו אותו עם העובדות. הוא שבוי בתדמיתו של ליצמן עם מראה הסבא הטוב, שכרפורמטור של מערכת הבריאות דואג לנו.
יש לקוות שבעקבות משבר הרכבת וההתנהלות הצינית של ליצמן והמפלגות החרדיות בפרשה זו, הציבור (לפחות החילוני) יתפכח סוף־סוף. הוא חייב להבין שיש לו עסק עם אחד הפוליטיקאים הציניים ביותר.