בסוף השבוע היו חמישה אירועי טרור - ארבעה באזור חברוןואחד במזרח ירושלים (בפיגוע נוסף הבוקר נפצע קצין מילואים באפרת). נהרגו בהם שלושה פלסטינים ועוד כמה נפצעו. גם כמה חיילי צה”ל נפצעו באורח קל. הפיגועים באו לאחר תקופה ארוכה יחסית של כמה שבועות של שקט שיצר אשליה מדומה, כאילו הפלסטינים משלימים עם הכיבוש, האדנות המתנחלית ושגרת חיי היום־יום תחת מצוקה כלכלית. בקיצור, במלאות שנה לגל האלימות הנוכחי קיבלה מדינת ישראל שוב תזכורת לכך שהאלימות הזו אינה הולכת לשום מקום. היא רק נעה בממדי זמן משתנים. 

עכשיו גם גובר החשש, שקינן עוד קודם לכן, כי חגי חודש תשרי, שיתחילו בעוד כשבועיים, עלולים להגביר את גל הטרור. לפי שעה צה”ל, המחזיק כמעט 40% מכלל כוח האדם שלו בשיטור בגדה המערבית, לא החליט על תגבור כוחותיו. אך בהערכות המצב שיתקיימו בימים הקרובים ובמיוחד לקראת החגים, זו בהחלט אפשרות סבירה. לצד זה, כמו בכל שנה, ייסגרו המעברים בין ישראל לרשות הפלסטינית.
הפיגועים של סוף השבוע נושאים עמם את כל המאפיינים של  הגל הנוכחי: מפגעים בודדים, צעירים, שהשתמשו בכלי נשק ביתיים כמו סכין או בכלי רכבם. 
 
צומת ג'לבר בחברון, השבת. צילום: הצלה יו"ש

החריג היחיד הוא הפיגוע ביום שישי בשער שכם בירושלים. מבצעו היה סעיד עמרו, צעיר ירדני שקיבל אשרת כניסה בשגרירות ישראל בעמאן. הוא נכנס שלשום לשטח ישראל, הגיע לירושלים ורץ עם שתי סכינים בידיו לעבר כוח מג”ב המוצב במקום. הוא רץ לעבר אחד השוטרים, צעק “אללה אכבר” וניסה לדוקרו. הוא נכשל, והכוח פתח באש לעברו והרגו. ממשלת ירדן גינתה את ישראל וכינתה את האירוע “מעשה ברברי”.
זה כבר המקרה השני בשבועות האחרונים שבו צעירים ירדנים המגיעים לישראל נחשדים כי התכוונו לבצע פיגוע. הראשון הסתנן מבעד לגבול בעמק הירדן ותקף נהגת ברכבה. אז נטען כי לא היה שפוי. מפה לשם, ישראל עלולה למצוא עצמה גם במשבר עם הממלכה ההאשמית.
במערכת הביטחון מאשרים כי הרשות הפלסטינית, ששוררת בה אי ודאות אם בחודש הבא יתקיימו הבחירות לרשויות במועדן, אינה יוזמת את הפיגועים, ומנגנוני הביטחון שלה ממשיכים לשתף פעולה עם צה”ל ועם השב”כ בסיכולם או בחקירתם.
אולם בצה”ל גם יודעים כי בהיעדר מהלכים מדיניים, אין סיכוי שהאלימות והטרור ייפסקו. עמדה זו מנוגדת לגישתם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל שר הביטחון אביגדור ליברמן, שסבורים כי די להסתפק בכמה הקלות ומחוות כלכליות (כמו תוכנית המקלות והגזרים של ליברמן או הסדרת חובות הרשות לחברת החשמל) ומסרבים לכל מהלך מדיני רציני, פרט למנטרות ש”אנו מוכנים למשא ומתן בלי תנאים מוקדמים”.