תוכנית הלייט נייט הפופולרית של ג'ימי פאלון, ששודרה ביום חמישי האחרון, חשפה שיא נוסף בהידרדרות מסע הבחירות באמריקה. בתוכנית נענה המועמד הרפובליקני דונלד טראמפ לבקשתו של המנחה: לבלגן את שערו לקול שריקות וקריאות עידוד מהקהל.

אין זאת כי המבנה הייחודי שהותווה בחוקה האמריקאית ובמסמכי הפדרליסט - אשר הבטיח את בחירתם של מנהיגים בעלי ידע, שיקול דעת ומידות טובות - נשחק. הדבר מדאיג במיוחד לנוכח העובדה שמוסד הנשיאות האמריקאי בנוי על ריכוז כוח לא מבוטל בידי אדם אחד, ועל רקע תפיסתה של ארצות הברית כמרכיב מרכזי בתפיסת הביטחון הישראלית.

שיתוף הפעולה של פוליטיקאים עם שיקולי הרייטינג של תוכניות בידור המוניות אינו בגדר תופעה חדשה או ייחודית לארצות הברית. בזיכרונם של ישראלים רבים צרובה תמונתו של שר האוצר בייגה שוחט, שהתארח בתוכניתו של דן שילון בשנות ה־90, כשלראשו תרבוש ובידו שליש. עידן הרשתות החברתיות הקצין את המגמות הפופוליסטיות של הפוליטיקה. 



התקשורת הישירה בין האזרחים לפוליטיקאים אפשרה לאחרונים לרתום את יצריו של ההמון לצורכיהם, ומנגד הביאה לתלות מוגברת שלהם בסיפוק משאלותיו של המון זה.

מגמות אלו והעובדה שתהליכי הבחירות במפלגות בארצות הברית כבר אינם מבטיחים את בחירתם של מועמדים שהם בהכרח בעלי תכונות רלוונטיות לתפקיד, תרמו לעלייתם של מועמדים כהילרי קלינטון וטראמפ. שני המועמדים חולקים בימים אלו לא רק אחוז דומה של תמיכה בסקרים, אלא גם מידה רבה של תיעוב וחוסר הערכה ציבורית.

לאורך הקמפיין תקף טראמפ כל מיעוט אפשרי, הפיץ תיאוריה שלפיה אובמה אינו יליד ארצות הברית, הספיק לחזור בו תוך שהוא מטיל את הקונספירציה על קלינטון, הפיץ מסמך מגוחך כדוח רפואי וקרא לאנשי הביטחון של המועמדת הדמוקרטית לפרוק את נשקם.

קלינטון לא הידרדרה לרמת השפל של טראמפ, אך חוסר האמינות שהיא מקרינה באשר לתורמיה, לעסקיה ולבריאותה, ממאיס אותה בעיני אמריקאים רבים. לאחרונה התלהמה וכינתה את בוחרי טראמפ "סל של נתעבים".

מסע הבחירות מותיר בשלב זה את החברה האמריקאית שסועה. מוסד הנשיאות, שאמור לגבור על הלכי הרוח המשתנים והמיידיים של הציבור, הולך ומאבד מכבודו. קשה להימנע מתחושת החרדה כאשר חושבים על סמכויות הביטחון, החוץ והיכולת להטיל וטו על חקיקת הקונגרס, המצויות בידי נשיא המעצמה הגדולה בעולם.

שני גורמים פועלים כעת להצלתה של הפוליטיקה האמריקאית מעצמה. האחת היא האישה השחורה ובעלת הכריזמה הבלתי נדלית, מישל אובמה. גם אם לא מסכימים עם עמדותיה, הרי הופעותיה מחזירות את הרציונל לשיח הפוליטי האמריקאי ויוצקות תכנים חשובים הפונים להיגיון של ציבור הבוחרים.

הגורם השני הוא סדרת העימותים בין המועמדים לנשיאות, שאמורה להתקיים בעוד כשבועיים. במהלכה יידרשו המועמדים לענות על שאלות ענייניות ולהתמודד עם טיעונים כבדי־משקל ועם סוגיות עקרוניות. אל מול שטף השטחיות של הקמפיין עד כה, הרי שיש כאן הזדמנות להבין על מה הבחירות הללו.

כישראלים אין לנו אלא לקוות שהפוליטיקה האמריקאית תשוב לפסים רציונליים. קשריה הטובים של המעצמה עמנו הם, בין השאר, תוצאה של מנהיגים בעלי שיעור קומה הנהנים מאמון ציבורי גבוה ויודעים, כשצריך, להתעלות מעל פוליטיקה קטנה של מנהיגנו המקומיים