שני אנשים יושבים בבית קפה קטן, גופם מונח על כיסאות קש לא נוחים במיוחד. כשחושבים על כך, זה די טבעי, איש מעולם לא הצליח לעלות על נוסחה שתפיק כיסא קש נוח. לגבר קרחת ומשקפי ראייה ולאישה שיער אדום צבוע ומשקפי שמש גדולים. לה יש נעליים לבנות זולות ולו שחורות חדשות. הוא עוצר גיהוק רגע לפני שהוא מאבד שליטה על תדמיתו בעיניה ומטשטש את זה בלגימה מהקפה שלו.

אבל הוא אינו מודע לעובדה שהיא בכלל חושבת על כיסאות קש. היא בוהה בכוס התפוזים המלאה שלה ותוהה אם מכונות קולעות את הקש על העץ או שמא מדובר בעבודת יד. כך או כך, היא חושבת, איך ייתכן שעסק כל כך לא רווחי מבחינת משאבי ייצור ושחיקת כוח אדם, אשר מניב לבסוף רווח שעלול להיות מאוד זעום, כל כך נפוץ בעולם. לבסוף היא קובעת שקליעת כיסאות קש היא מלאכה עתיקה שכבר נטבעה היטב בתת־המודע הקולקטיבי של המין האנושי בכל מה שקשור לעולם הפנאי והגינות, ולכן תמיד יהיה לזה ביקוש. ממש כמו עבודתה שלה.

היא משלבת רגל מעלה ומזיזה אותה בעצבנות. הוא מציין שנשארו להם עוד שעתיים ואומר שכדאי שייצאו לחדר ששכר בדרום תל אביב. היא מהנהנת בראשה, הגבר משאיר 50 שקל על השולחן והם קמים ויוצאים.

בדרך למכונית הגבר נדרס על ידי משאית בכביש. בזמן שגופתו נאספת לאמבולנס, כיסאות הקש שבים אליה. היא מביטה בניידת המתרחקת ותוהה מדוע בתי קפה רבים כל כך רוכשים כיסאות קש, כאשר ברור לחלוטין שהם לא ישרדו זמן רב. בדרך כלל כאשר אנשים מדמיינים כיסא קש, התמונה הראשונה שעולה להם בראש היא של כיסא בעל קצות קלע שבורים במרכז, או חתיכת קש ארוכה שקופצת בצד הכיסא. היא שואלת את עצמה אם כדאי לתקן את הכיסאות או פשוט להחליף אותם, ומתחבטת אם במרוץ הזמן אולי עדיף לקנות כיסא חזק. לבסוף מגיעה להחלטה שמה שנשבר תמיד אפשר לתקן, אבל מה שתוקן לעד יישאר שבור. ממש כמו הלקוח המסכן שלה.




תמיד יהיה ביקוש לכסאות קש. איור: שי חי




בשעתיים החופשיות שהתפנו לה, שעליהן קיבלה תשלום מראש, היא מחליטה לרכוש משהו קטן שישמח אותה. היא נכנסת לחנות רהיטים ושואלת אם יש להם רהיטי קש. המוכר מוביל אותה לאזור שבו מונחים עשרות רהיטי קש, שולחנות גינה, ארונות שירות, מעמדי נעליים, שטיחי כניסה ורהיטים לא הכרחיים אחרים. בני הדודים של שולחן האוכל, שידת הלילה ומזנון הסלון, עולם שלם של רהיטים שלא באמת צריכים, ושאף אחד לא באמת רוצה לשלם עבורם יותר ממה שהוא חייב.

היא עומדת ומביטה במחלקה הענקית, מבחינה בארונית מגירות קטנה. היא מרימה אותה וחושבת שיום אחד אולי יהיו לה הרבה תכשיטים וכדאי שיהיה לה מקום לאחסן אותם. היא לא בטוחה שזה אי פעם יקרה, לכן מחליטה שארונית קש היא בחירה מצוינת. “יש דברים שראוי שייקלעו מקש", היא אומרת למוכר. “במיוחד כאלה שלא בטוח שאי פעם תשתמש בהם".

“זה נקרא חיסכון חכם", משיב המוכר, ומוסיף שבמחיר הזה אם הם נשברים לאיש לא אכפת. “לקוחות רבים אומרים שהם לא מצפים מהם לדבר מעבר לפתרון זמני וזול, את מבינה? הרי ברור להם שבעוד תקופה קצרה הם יזרקו אותם בצד הרחוב ביום איסוף האשפה, ותאסוף אותם משאית חולפת באישון לילה".

לאחר שרכשה את הארונית, היא יצאה מהחנות ובילתה את שארית השעתיים החופשיות בבכי בחוף תל ברוך. מיד כשסיימה, עלתה מעלה לצוק ונאספה על ידי רכב שחור נוצץ. מכיוון שהייתה כל כך יפה, מעולם לא נתקלה בבעיה להשיג לקוחות.

היא הניחה את הארונית במושב האחורי. ריפוד המושבים היה מבריק וריחו הנהדר חדר לריאותיה. “מכונית חדשה?", שאלה. “חדשה מהחברה", חייך בגאווה הנהג. “שמעתי ש־20% מערך הרכב הולך לאיבוד מיד עם הרכישה", היא אמרה בשקט. “כן, זה הדבר הנורא במכוניות, אבל אין כמו לקנות חדש, זה שווה את זה", הוא השיב בזמן ששלח יד עבה מעוטרת בשעון רולקס נוצץ לעבר ראשה.

בזמן שהתכופפה, עלתה בה המחשבה ששום דבר לא נשאר חדש לאורך זמן. היא הרימה ראשה במפתיע ואמרה “אולי עדיף לא לקנות מהחברה? אולי עדיף משומש, אתה לא חושב?".

הגבר שהחל לאבד את סבלנותו עדיין נהג בנימוס. הוא זז בכיסאו בחוסר נוחות וניסה לסיים את השיחה כדי שיוכלו להמשיך במה שהתחילו. “אולי בשבילך, אבל אני לא קונה משומש, נשמה, אמא שלי שתחיה חיים ארוכים תמיד אמרה שזול זה יקר". הוא חייך, הוציא 500 שקל ודחף לה אותם לחזייה. “בגלל זה אני אצלך", קרץ ושלח שוב את ידו לראשה.

היא הסיטה את ראשה בעקשנות. “אולי זה נכון בקשר לכל דבר בעולם הזה", הכריזה, “אבל זה לא נכון בנוגע לרהיטי קש. הם תמיד זולים, אבל אף פעם, אף פעם, לא יקרים".

בניסיון אחרון לסיים את השיחה המשונה, הוא הוציא את מכשיר הטלפון שלו והראה לה חנות לרהיטי יוקרה בהרצליה פיתוח שמוכרת רהיטי גינה מקש במחירי עתק. היא בהתה במסך ארוכות ולאחר מכן התפנתה לעבודתה. כשסיימה, יצאה מהמכונית ואספה את ארונית הקש שלה. “הכל בעולם זה מיתוג", היא אמרה לסרסור שלה, והציעה ברצינות גמורה שיעברו לעבוד בהרצליה פיתוח.