הנה כמה מחשבות קטנות שעלו בי השבוע: 1. שיחה ששמעתי בחנות לכלי בית שבה קונים כמויות ובזול. בעל מסעדה ביקש לקנות 60 מלחיות. בעל החנות אמר לו: “בבקשה, אבל אל תקנה יפות מדי, כי גונבים אותן”. תוך כדי כך עלה גם סיפור על 40 מאפרות מוזהבות שאותו בעל חנות מכר לבעל פאב. אחרי שבוע בעל הפאב ביקש לבדוק אם אכן נארזו לו 40 מאפרות, כי יש רק 20. זהו הישראלי. הוא אוהב לקחת מזכרות. מתברר שזו תופעה אנושית, כי גם ראש ממשלת רוסיה אוהב לקחת מזכרות. במקרה, הליקופטר מתוחכם ללא טייס, או אולי שר החקלאות אוהב לתת מזכרות.



מפה לשם הסתבכנו בפרשייה שמצחיקה ממנה לא ראיתי שנים. אין אדם שאי אפשר לקנות את לבו במחזיק מפתחות. אנשים אוהבים מתנות, לאו דווקא בזכות המתנה. בדרך כלל המתנה היא מוצר שאתה לא צריך, אם היית צריך היית קונה, אבל את הרגע המתוק הקצרצר של קבלת המתנה אי אפשר לקנות. הישראלי, אם לא נותנים לו מתנה למזכרת, נוהג להשיג את אותו רגע מתוק כשהוא לוקח את המזכרת בכוחות עצמו. כמו שהזהיר בעל החנות את בעל המסעדה: כל מה שלא מלכלך את התיק, ייקחו לך.



2. “אני מקפיצה, אתה רק מסתכל”. מדובר בשיר שמזמרות התאומות מלול. זוהי בשורה חדשה בשירה העברית שגוברת על הטרנד הערס פואטי, שכנראה חייבים להחליף אותו, הרי טרנד הוא תמיד קצר מועד. הקליפ זכה לכמעט 700,000 צפיות וגם להרבה הסתייגויות. הצופים בשיר הם בני נוער וצעירים, אבל השורה הזאת בעלת משמעות גם בעולם העסקים הישראלי. פירושה: מותר לך לראות, אבל לא תוכל לממש. או במילים אחרות: הנה לפניך מצגת יפה, אבל לא יצא לך כלום ממנה. ככה, מסתבר, מכרו לישראלים רבים נדל”ן: הראו להם תמונות יפות, מודלים, מודעות והבטחות, לקחו מהם כסף, אבל הכל נשאר רק בתחום ההנאה הוויזואלית. דירה לא קיבלו.



3. ביום חמישי האחרון התקיים ברומא באיטליה, במקום מרכזי והיסטורי, כנס בינלאומי שארגן העיתון “אִיל פוֹלְיוֹ”. כותרת הכנס: “ישראל, קו החזית של מערב”. מדובר בעיתון יומי, מאוד אינטלקטואלי, ויש בו יותר מאמרים מאשר ידיעות (או תמונות). אין בארץ עיתון דומה. “איל פוליו”, שמעריך זכויות אדם, קדמה וצדק, תומך בלהט בישראל. כותרת הכנס אומרת הכל. זה לא הכנס הראשון ולא ההפגנה הראשונה שהם עשו בתמיכה בישראל, וזאת מלבד המאמרים והניתוחים המתפרסמים בעיתון עצמו. בין הדוברים בכנס אנשי רוח איטלקים ואירופאים, אבל גם אישים ממדינות ערב ואפילו פלסטינים, שכולם תומכי ישראל ומתייצבים מאחורי הכותרת הזו. מי ברשימת הדוברים מישראל? ציפי לבני. שאלתי את מארגני הכנס באיטליה, והם אמרו לי שהזמינו גם אחרים, כגון מייקל אורן, אבל לבני נענתה ואחרים לא.



הכנס אורגן בידי לא ישראלים ולא יהודים, אשר מתוך מבטם על העולם ואל תוך מצפונם, הבינו שעליהם להתייצב לצד ישראל. הם גם עושים מאמצים לבטא את התמיכה הזאת. אנשים כאלה אני מעריך מאוד, ואני תמיד מקווה שאם הייתי לא יהודי ולא ישראלי - הייתי אדם כזה. המחשבה שהתגנבה למוחי היא: האם ציפי לבני, לו לא הייתה ישראלית ויהודייה, הייתה תומכת בישראל כמו אותם לא יהודים ולא ישראלים, ועושה מאמצים פוליטיים לבטא את התמיכה הזאת? אני מתפלל שכן, אני בטוח שלא. למרבה הצער, יש ישראלים רבים מסוגה, שאם לא היו ישראלים, לא היית מוצא אותם בכנס למען ישראל.