"שב, שב בחצר, אני אביא לך הכל לשם". מדוע בחצר, חיים? רוצה לשבת כאן עם כולם. "הם לא רוצים לשבת איתך, כי אתה בדוקאי. אנשים לא רוצים בלגן, אז תהיה נחמד ושב שם, אני אפנק אותך". אפילו הקשיש עם הזונדה והשמיכה על הרגליים הדאיג את התאילנדית שמטפלת בו, כשניסה להתרומם מעגלת הנכים וסימן לי בתנועה: לא יפה, באמת שלא יפה. פעם הוא היה אל"מ במיל', שהייתי מקדים לו שלום כל בוקר, היום הוא כועס עלי.

כיפוש התקשרה. "אני מתחילה להתעייף מהמשחקים שלך. תשעה שוטרים באו לדיירת שלי באחת לפנות בוקר, ולקחו אותה לחקירה. זה לא מצחיק". תשעה? למה לא 90? לפי המדד הזה, בשביל לעצור את שלום דומרני, באים 9,000.

מה רצו ממנה? "הציגו לה מעטפה חומה, עם השם שלי עליה, ואמרו לה שהיו בה הרבה סמים". בת כמה היא? במה היא עוסקת הדיירת? "היא בת 40, והיא מורה. מה זה משנה? אתה רוצה להרגיז אותי"? לא, ממש לא. אבל תביני, מאז וולטר ווייט ב"שובר שורות", כל מורה הוא חשוד/ה בייצור ובהפצת סמים.
את יודעת במקרה אם היא מורה לכימיה? "מאמי די. באמת די. תתנצל בפני מי שהרגזת אותו, ותן לי לחזור לחיים שלי. אני לא בתקשורת, ואני גם לא רוצה. די, מספיק עם המשחקים שלך, זה כבר לא בדיחה".

"תסגור את זה היום"

אז אני אשם? "אצלי אתה גם הורשעת. כל עוד המריבות שלך עם כל העולם ואשתו לא נוגעות בי, אין לי בעיה. אבל כאשר מתחילים להטריד אותי, זה קצת יותר מדי".

כיפוש, כואבת לי הרגל, למה אין חמימות? "תתגבר, ובעיקר תתבגר. תסגור את זה היום, אני מדגישה – היום".

אז באמת ג'מעת-אל-שורטא, מספיק עם המשחקים. אין לכם מה לעשות? להטריד את האישה, את חבריה ומקורביה? זה מה שמשטרת ישראל מתעסקת בו היום? להדביק לנו תיק של יבוא סמים? נגמר הפשע?

נ.ב.
אנחנו כבר יודעים מי המתלונן. עוד מעט קט, כולם יידעו.