בסוף השבוע פרסם “הוושינגטון פוסט” מאמר מערכת שבו הביע חשש כי המינויים האחרונים של הנשיא הנבחר דונלד טראמפ יביאו לפגיעה בזכויות אדם ולהרעה ביחסיה של ארצות הברית עם עמיתותיה בעולם הסוני. בישראל מעוררים המינויים הללו תיאבון מוגבר להחרפת השסע היהודי-ערבי ובד בבד התעלמות מהמחיר הגבוה שכולנו עוד נשלם.

מינוייו של טראמפ את מייקל פלין כיועץ לביטחון לאומי ואת מייק פומפאו לראש ה-CIA, שתי דמויות הידועות ברטוריקה האנטי-מוסלמית שלהן, מציינים קריאת תיגר על העולם המוסלמי. היה זה פלין שצייץ לא מכבר כי האסלאם אינה דת אלא אידיאולוגיה פוליטית שמתחבאת מאחורי חופש דת, וכי פחד ממוסלמים הוא דבר רציונלי. פומפאו, שגם לו מיוחסות אמירות אנטי-מוסלמיות, הציע להחמיר את היחס כלפי חשודים בטרור, דבר שמעורר חששות בארצות הברית מחזרה לשיטות החקירה של כלא גואנטנמו הידוע לשמצה. בישראל מתקבלים המינויים הללו בקרב ההנהגה בערגה משיחית. אפשרות מינויו של מייק האקבי לשגריר ארצות הברית בישראל משלימה אצל חלק ממנה את הפנטזיה לכינונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. מבחינתו של ראש הממשלה, שמתיישר בדרך כלל על פי עמדותיו של בנט, מציבים המינויים החדשים בממשל ארצות הברית רף חדש שצובע את האתגר הימני של בנט בצבעים של מרצ.

על רקע זה יש להבין את הגיבוי הממשלתי המלא שלפתע זוכה לו הצעת חוק המואזין, זאת לאחר ששנים הוא נהדף בידי שרי הליכוד כחוק מזיק ומתריס.

יש היגיון רב בצורך לשמור על שלוות השינה של כלל תושבי ישראל. רעשים מוגברים הם מוקד לפגיעה רבה באיכות החיים. אלא שכל השתלשלות הדברים שלפנינו מוכיחה שלא בזאת מדובר. בנוסח המקורי של חוק המואזין צוין, בין השאר, כי יש לאסור שימוש במערכות כריזה לצורך העברתם של מסרים דתיים או לאומיים. חלק זה הוסר כעת מהצעת החוק, אך הוא מהווה אינדיקציה להבנת המוטיבציה האמיתית של יוזמיה. כמו כן, הוא מספק הסבר מתקבל על הדעת מדוע אין הממשלה מסתפקת בחוק למניעת מפגעים סביבתיים הקיים מאז 1992. משיכתו של השר ליצמן את הערר שהגיש על החוק לאחר שהוברר לו כי לא תהיה כל פגיעה במנגנון כריזת השבת משלימה את התמונה. הדחף המהותי של יוזמי החוק אינו אלא לבדל את המסגדים ולהוביל לחופש דת סלקטיבי בישראל.

הבג"צים כבר מחכים בפינה

בהקשר זה יש לזכור כי פולחן הדת היהודית מייצר אף הוא רעשים רבים. מעבר לכריזת השבת, קיימות בערים כגון בני ברק מכוניות כריזה, שעל בסיס יומיומי עוברות בכבישי העיר ומודיעות בקולי קולות וללא כל פיקוח על אירועים שונים, צורך בגיוס תרומות

מחריש אוזניים. חסידי ברסלב. צילום: יעקב נעמי, פלאש 90מחריש אוזניים. חסידי ברסלב. צילום: יעקב נעמי, פלאש 90

וכדומה. בשכונות רבות בישראל לרגל חגיגות שמחת תורה נסגרים כבישים ותהלוכה מלווה בכריזה מחרישת אוזניים חוצה את הרחובות. הבג"צים עם אישורו של חוק המואזין, אם כן, מחכים כבר בפינה.

פולחני דת הם חלק אינטגרלי משורשי הזהות של קהילות המאמינים באשר הן. העיסוק בהם רגיש ביותר. הדרך היחידה, לפיכך, לפתור קונפליקטים הנוגעים לפולחנים אלו הנה באמצעות הידברות של נציגי דת ואזרחים ברשויות המקומיות. החקיקה במקרה שלפנינו היא מסלול בטוח למלחמת דת ולהחרפת השסע היהודי-ערבי, המדמם ממילא במחוזותינו. את האמריקאים זה לא כל כך מעניין.