מגיל 7 בערך יודע כל ילד המתחנך בחינוך הדתי אילו מצוות מקיימים ואילו לא, גם בלי שהדבר ייאמר במפורש. הדתיים אינם סובבים בעולם ופודים חמורים זכרים בכורים, או משלחים את הקן. גם מצוות עבד עברי, שבה אוזנו של עבד עברי שאינו רוצה להשתחרר בשנת שמיטה נרצעת - פחות מקובלת בימינו.
מי שלומד את הנושאים הפחות רלוונטיים לימינו, עושה זאת על מנת ללמוד את העיקרון שמאחוריהם, והעיקרון יפה ועמוק ונשגב. כמובן שניתן בכל שלב להוציא דברים מהקשרם, לעוות ולסלף אותם, אבל זאת בחירה הנובעת מרשעות ובורות.
למשל "אשת יפת תואר". מעולם לא נכחתי בקרב (אף על פי שבעתיד אולי אוכל, על פי המגמה של שילוב הנשים כיום), אבל מתברר מתיאורים ספרותיים שבלהט האש והמוות, היצר החייתי הוא המוביל. ראינו זאת בקרבות עתיקים, אנחנו רואים זאת ב"מדינה האסלאמית" היום.
התורה מצווה אותנו להתעלות מעל היצר. היא מתייחסת לקרב העתיק, ומנסה לזכך את החייל העברי באומרה "כי תצא למלחמה על אויבך, ונתנו יהוה אלוהיך בידך ושבית שביו. וראית בשביה אשת יפת תואר, וחשקת בה ולקחת לך לאישה. והבאתה אל תוך ביתך, וגילחה את ראשה ועשתה את ציפורניה. והסירה את שמלת שביה מעליה, וישבה בביתך, ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים. ואחר כן תבוא אליה ובעלתה, והייתה לך לאישה. והיה אם לא חפצת בה, ושלחתה לנפשה ומכור לא תמכרנה בכסף, לא תתעמר בה, תחת אשר עיניתה".
כלומר, אם ראית אישה יפה שנשבתה, אתה לא יכול לאנוס אותה ולקחת אותה לאישה. אתה צריך לכער אותה בעיניך ולחכות. הזמן והמראה יגרמו לך לבחון אם אתה באמת אוהב אותה או אם הייתה זו רק תשוקה רגעית בלהט הקרב. לאיזה עוד עם בעולם העתיק היו ערכים כאלה?
מעבר לכך, האם מישהו, מלבד זהבה גלאון והשופטים המכובדים, חושב שהרב אייל קרים מסתובב בבינת ג'בייל או בג'נין ומחפש בחורות לאנוס? התחלקתם על השכל? התנצלו ושלחו אותו לחופשי, תחת אשר עיניתם אותו.
***
ראה, סלים ג'ובראן, הביטי, גלאון: רבנים הם לרוב אנשים דתיים. יש פער בין חוקי התורה לחוקי מדינת ישראל. זה לא חדש, ואני מקווה שזה לעולם לא ישתנה. את חוקי התורה אי אפשר לשנות, ולא הייתי רוצה לחיות במדינה שבה למשל סוקלים נואפים. זה הדיל.
לא רוצים לחיות עם זה? אז אולי תפטרו את כל הרבנים המועסקים על ידיכם. אתם כבר יכולים להכין את העתירות. אני לא יודעת אם יהיה זה חכם לגלות לכם, אבל כל אותם רבנים מתפללים שלוש פעמים ביום ועוד פעם בברכת המזון, שיקום בית המקדש ועוד "במהרה בימינו". בבחינת הבערת המזרח התיכון, לא פחות.
מי ששיתפה פעולה יפה עם השופטים היא הפרקליטה, עו"ד מיכל צוק שפיר, שהייתה אמורה להגן על הרב ועל מינוי הרמטכ"ל. בגמגומה בבית המשפט, בהסתייגותה מדברי הלקוח שלה, ובעובדה הברורה שמעולם לא דיברה איתו ולא למדה את הסוגיה הנדונה, הכשילה הפרקליטה במזיד את מינויו הראוי לרב הצבאי הראשי. מעניין מה העונש בתורה על זה.
למה הכשילה הפרקליטה את קו ההגנה שלה עצמה? למה פסקו השופטים כאשר פסקו? לא רק משום שהם כנראה שונאים יהודים דתיים, ולא רק משום שחופש דת חל על כל דת בכל מקום, חוץ מעל הדת היהודית בישראל - אלא משום שהדתיים האלה נכנסו להם לטריטוריה.
נראה כי הצבא, בעיניהם, עדיין אמור להיות "יודן ריין", נקי מיהודים. כלומר, מהיהודים המזוקנים האלה בדמותו של אייל קרים. אין להם בעיה אם היהודי הוא חרדי שמבדיל עצמו מהחברה הישראלית, אבל ברגע שהוא נכנס לצבא, ועוד הולך מחיל אל חיל תרתי משמע והופך למפקד גיבור ונערץ, ממש בקודש הקודשים של החילוניות הצברית (אם בכלל מותר לומר דבר כזה), את זה הם לא מוכנים לקבל. פה עובר הגבול.
במקביל לקביעה הזאת, יש עוד סיפורי משנה שמתחברים לכדי רתיחה: למשל, הסיפור של מי מושל כאן, לעזאזל, ועד מתי ינהלו כמה שופטים שלא נבחרו על ידי איש את חיי כולנו, כולל ביטול מינויים של רמטכ"ל; ביטול חוקים; ביזוי הרשות המחוקקת והמבצעת; גירוש יהודים; רמיסת זכויות אזרח ועיוות דין (כן, עיוות דין. איך עוד תכנו את ההחלטה להרוס את עמונה, משום שחצי אחוז מאדמות היישוב בידיים פרטיות?).
השאלה היא: מה אנחנו עושים עם זה? "אנחנו", כלומר רוב העם. הימני, זה ששוב ניצח בבחירות, זה שמושל לכאורה. כי מלאה כוס התרעלה מזמן, וכמה אנחנו יכולים להתעצבן? ה־9D נהוג על ידי בג"ץ, והוא רומס את אזרחי המדינה כי הם לא מיישרים קו עם אורחות חייהם וערכיהם של השופטים המכהנים בו. מה יקרה כשהר הגעש הזה יתפרץ? באיזו שאננות יושבים השופטים על הכס הרם. המהפכה תבוא, אלא אם כן הם ישכילו לשנות דרכם.
שאיש לא יגיד לכם שזה החוק. בג"ץ נועד לפרש את החוק. אם זה היה כל כך ברור, לא היה צורך בו. בג"ץ הוא זה שמפרש אותו כראות עיניו, הצרה היא בכם, הרוב הבוחר, ונקמתו כואבת. עד מתי ניאלץ לכבד את פסיקתו המנותקת, המרושעת לעתים, החדגונית, הצפויה כל כך, האליטיסטית והמתנשאת?
ואולי זה סיפור של מלחמת אליטות: האליטה הישנה, הגברדיה של רחביה האשכנזית המתנשאת, הניזונה מעיתון "הארץ" בלבד, שמאל חילוני, עאלק נאור, אל מול האליטה החדשה של בוגרי המכינה בעלי, למשל, של הסרוגים הגיבורים, עזי המבט והלב. אנחנו נתקלים בהם יותר ויותר בעמדות מפתח. יש אנשים שזה מחמם להם את הלב, יש כאלה שמראה כזה גורם להם לפרכס. האם באמת אחת שוקעת והשנייה עולה? האם באמת הלפיד מועבר?