כמו טקס המשואות, מטס חיל האוויר, הזיקוקים והמנגל גם הפארסה היא חלק בלתי נפרד מחגיגות יום העצמאות העגולים של מדינת ישראל כבר לפחות 20 שנה. נכון ששרת התרבות מירי רגב, שלובה יד ביד עם ראש הממשלה נתניהו, הצליחה להביא את העיסוק בתפל סביב חגיגות ה-70 לדרגת אומנות, אבל גם קודמיה בתפקיד ידעו לייצר סקנדלים סביב מה שהיה אמור להדגיש את המאחד והמקרב של אזרחי המדינה והפך לחגיגה של הטחת האשמות ועלבונות. 

הזכורות והבולטות לרעה מעל כולם היו חגיגות "פעמוני היובל", 20 שנה עברו מאז החגיגות הכי עגולות שהיו כאן ושהתנהלותן הזכירה יותר סרט של אפרים קישון מאשר יום עצמאות למדינה. אפילו על הטקס הראשון שהיה אמור להכריז על שלל החגיגות לא הייתה הסכמה והוא בוטל לאחר שנשיא המדינה דאז עזר ויצמן ויו"ר העמותה לחגיגות ה-50 יצחק מודעי התווכחו על תזמון הטקס בחנוכה ובבית הנשיא החליטו לבטל את הטקס והנר הראשון הודלק ללא הכרזה. 

בחגיגות שנת ה-50 נערכו שני טקסים מרכזיים. לצד טקס המשואות בהר הרצל נערך אירוע "פעמוני היובל" במוצאי יום העצמאות ושם התעוררה מהומת עולם סביב ריקוד של להקת בת שבע. המפלגות החרדיות דרשו שהרקדנים ילבשו גטקעס ולא יופיעו בבגדים מעטים כפי שתוכנן במופע. להקת בת שבע התלבטה עד הרע האחרון ממש ובערב המופע לאחר שלא קיבלו את דרישתם להשאיר את המופע על כנו נטשו את המקום מבלי להופיע כשהם מותירים את שאר האמנים להשתתף ולאחר מכן לספוג גידופים על התקרנפות. 

כמובן שאחת הטענות נגד החגיגות הייתה עלותן הגבוהה (כ-120 מיליון ש"ח), הקש שהוביל לביקורת רבה היה עלות שכרה של הזמרת ריטה ששרה בטקס "פעמוני היובל" את התקווה. בזמנו פורסם כי הזמרת תרוויח על שירת ההמנון 70 אלף ש"ח מה שהוביל לביקורת חריפה בציבור. ריטה איימה לא להשתתף ולאחר שיחה עם ראש הממשלה דאז והיום נתניהו החליטה להישאר ולתרום את הכסף לצדקה. 

בת 60, יקרה ואשכנזיה


לאחר הרעש סביב חגיגות ה-50 ניסתה ממשלת אולמרט לצמצם את הפגיעה כמה שיותר במהלך חגיגות ה-60 אך גם כאן ללא הצלחה. בתפקיד השרה האחראית עמדה רוחמה אברהם בלילא שזכתה לאינספור חיקויים והקנטות על הובלת טקסים יקרים ופומפוזים. ואכן הסעיף הראשון שהוביל לביקורת היה העלות החגיגות (כ140 מיליון ש"ח), נפתחה עצומה ולמעלה מ-30 אלף ישראלים חתמו עליה והיא הועברה ללשכת ראש הממשלה. הטענה הייתה - העבירו את הכסף לחלשים.

בסקר חודש וקצת לפני האירועים 69% כי אין ראוי להוציא כאלה סכומים על חגיגות. תגובת השרה האחראית אז הייתה מתכתבת נהדר עם הרוח הכללית היום "מצרה על העובדה כי ד"ר בישראל עורכת מחקר מבלי לברר את נתוני האמת. מצער עוד יותר שהיא מחנכת דור שלם של סטודנטים מבלי להתבסס על עובדות".

אבל לא רק כסף הוביל את חגיגות ה-60 אלא גם טענות לגזענות, בכרזה שהתפרסמה לרגל החגיגות נראו ארבע ילדים קופצים משולבי ידיים. הטענה הייתה שכולם מסמנים סוג אחד של ילדים, אשכנזים יהודים ואין ייצוג לא לערבים או לדתיים והחרדים וגם לא לאזרחי ישראל כהי העור.

70 פנים

מירי רגב הגיעה לחגיגות האלה לאחר שלמדה את לקחי העבר, בין אם זה התקציב הנמוך באופן יחסי ובין אם זה הרצון לאזן את הדמויות המובילות את הטקסים ואת השמות של מדליקי המשואות. לפיכך, רגב הייתה יכולה דווקא להיזכר לטובה כמי שעומדת מאחורי ההכנות אילולא הרצון העז שלה למלא את כל רצונותיו וחשקיו של הבוס נתניהו, שבסופו של דבר סיים בפשרה את הסאגה המביכה.

הנטייה הטבעית שלה להפוך כל ויכוח לאישי ומכוער והתחושה הכללית כי רגב קצת יותר מדי נהנית מהסמכות שניתנה לה ושוכחת כי היא לא הסיפור כאן. מה שכן ניתן לומר, רגב הצליחה לשמר מסורת אחת לפחות בכל הקשור לחגיגות העצמאות והיא תרבות הסקנדל והבלאגן.

נתניהו ורגב. הפכו את העניין לפארסה. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90