אם יש איש שהוא היפוכו הגמור של גנדי ההודי, מנהיגו השדוף של המאבק ההודי לעצמאות - זהו גנדי הישראלי. גנדי ההודי דגל במאבק עממי בלתי אלים, שנוהל בשכל תוך ניצול קריסת האימפריה הבריטית אחרי מלחמת העולם השנייה. גנדי שלנו דגל ודחף לטרנספר אלים שבו דגל כפתרון הבעיה הפלסטינית בלא להבין שהוא עצמו, ודומיו, הם הבעיה הישראלית. אגב, האיש שנאם בטקס הזיכרון לגנדי אחרי היה האיש שנאם על מרפסת השיסוי בהפגנה נגד רבין. "יש מעט אירועים שזעזעו אותנו בעומק הזה", אמר שם ביבי נתניהו. "רצח רבין זעזוע ראשון, ורצח גנדי שני". אין מילים.
זאבי בעור כבש: למה אני עדיין מקלל את גנדי
הפער בין ימי הזיכרון ו"מורשת גנדי" הנלמדת בבתי הספר ושאר מפעלי ההנצחה, לבין האיש ומעשיו הזוי ומקומם. הוא אמנם לחם במלחמת השחרור, אבל תרומתו להרעלת החברה בישראל מאיינת את תרומתו
התרעות פיקוד העורף