המפסיד הגדול באמת (חוץ מנתניהו) מפיגוע ההתאבדות של ליברמן אתמול (שני), הוא משה כחלון. בקואליציית 61, הסיכויים שלו להעביר רפורמות שואפים לאפס. בקואליציית 61 הסיכוי שלו להעביר תקציב נמוכים ביותר.
בשבועות האחרונים הוא אמר יותר מפעם אחת שלא ייכנס לממשלת 61, וידע למה. עכשיו, בניגוד לתחזיות, הוא מוצא את עצמו בממשלה כזו בדיוק. כחלון לא טיפש. הוא יודע שלא תהיה לו הזדמנות שנייה. בעידן הנוכחי הציבור נותן לכל אחד ניסיון אחד. לא יעזור לו לספר אחר כך ששתו לו (את הרוב הנדרש) ואכלו לו (את הקואליציה). אלה טיעונים לעונש.
אתמול הופעל עליו לחץ כבד לבטל את ההסכם הקואליציוני עם הליכוד. אבל כחלון יודע שמהלך כזה יסבך אותו עם הימין. נכון, הוא לא בימין הקיצוני, אבל הוא גם לא בשמאל. ובכל זאת, הפיתוי הזה לבטל את ההסכם ולראות את הנשיא ריבלין נותן למישהו אחר (שאינו נתניהו) מנדט להרכיב ממשלה, אינו מבוטל. כחלון העדיף את הרצוג מלכתחילה. כמוהו גם ליברמן ודרעי. הרצוג הפסיד בבחירות, אבל עכשיו נתניהו הפסיד בפוסט-בחירות. נפלאות הפוליטיקה.
מה שהוא עשה אתמול בצהריים מוגדר כ״פיגוע התאבדות״. הוא גרם נזק לעצמו, בתקווה שהנזק שגרם לנתניהו גדול יותר. מי שמכיר את ביבי יודע שאין לו היכולת לתחזק קואליציה כזו. ״כדי להחזיק מעמד עם ממשלת 61 צריך את האופי של הרצוג או אולמרט״, אמר אתמול גורם פוליטי שעבד שנים ארוכות עם נתניהו ועם ליברמן, ״ביבי לא יחזיק עם 61 עד סוף השנה, הוא לא יעביר תקציב, הוא לא ישרוד״.
הנה מצבור הסיבות שגרמו לליברמן להחליט שהוא נשאר בחוץ:
1. הסעיף הקטן בהסכמים הקואליציוניים, שנחשף ב״מעריב-סופהשבוע״, שבו ״מוסכם על כולם״ שאם תוקם קואליציה של יותר מ-70 ח״כים יהיה צורך בהתאמות ושינויים בהסכמים הקואליציוניים ובנספחיהם. ליברמן הבין שנתניהו משאיר את הדלת פתוחה להרצוג. ליברמן, חיה פוליטית משוכללת ומחודדת, הבין שהרצוג ירוץ לפריימריז-בזק בעבודה, ואחר כך יהיה כשיר להובלה לתוך הממשלה. פירוש הדבר שהוא, איווט, ישמש בחודשים הקרובים סוג של ״פקק״ זמני במשרד החוץ, עד הגעת החתן המיועד. ליברמן לא אוהב להיות פקק. הוא הבין שזו השעה שלו לעשות מעשה.
2. ההשפלה היומית ב״ישראל היום״. ליברמן קרא, על בסיס יומי, בביטאון המשפחתי, את הידיעות שלפיהן קודם יסגרו עם כחלון, אחר כך עם החרדים האשכנזים, אחר כך עם ש״ס, אחר כך עם בנט ובסוף, אולי, גם איתו.
4. ביטול כל הישגי הממשלה הקודמת שליברמן היה חלק חשוב בהשגתם. הדברים אמורים בעיקר לגבי רפורמת הגיור, שחשובה מאוד לאלקטורט של ליברמן, אבל לא רק. מעטים הכירו את עומק שיתוף הפעולה בין ליברמן ליאיר לפיד ועופר שלח, גם בנושאי השוויון בנטל ובמקומות נוספים. לוותר על כל זה, ברגע אחד, כדי להכניס את החרדים לממשלה, ליברמן לא הסכים.
5. ליברמן מעריך שממשלת 61 של נתניהו לא תחזיק מעמד זמן רב. כאופוזיציה מימין הוא יוכל לשקם את מעמדו ולבנות מחדש את האלקטורט שלו. המשך ישיבה מנוונת וחסרת השפעה במשרד החוץ לא עניינה אותו.
6. לליברמן יש מאחזים בסיעת הליכוד. הראשון הוא ח״כ דודי אמסלם, שהיה מועמד ברשימת משה ליאון בבחירות לעיריית ירושלים. השני הוא ח״כ ג׳קי לוי, אחיה של חברת הכנסת הנמרצת והמצטיינת אורלי לוי-אבקסיס, שנתניהו טרפד את מינויה לראשת ועדת הרווחה של הכנסת (אין במליאה כולה אדם מתאים יותר ממנה לתפקיד הזה). ליברמן טוב בפירוק והרכבה, וההערכה במערכת הפוליטית היא שהוא יפרק את ממשלת נתניהו הרביעית עד סוף השנה ויעשה הכל כדי שלא תקום ממשלה חמישית תחתיה.
התרעות פיקוד העורף