פרשת אורן חזן: לא לבלוע, לא להקיא. הטור של בן כספית

אורן חזן הוא לא עוד סיפור על שחיתות. אורן חזן הוא סיפור על התנהגות. פוליטיקאים מושחתים היו לנו, ועוד יהיו. חלק (קטן) נתפסים, הרוב לא. פוליטיקאים מושחתים יש בכל העולם. שחיתות ופוליטיקה הולכות טוב ביחד. שחיתות היא נושא חמקמק, קשה לזיהוי או איתור מראש. את השחיתות קובעים דרגים כמו משטרה, פרקליטות - ובסוף בתי המשפט. התקשורת יכולה לחשוף שחיתות בתחקירים ובפרסומים, אבל מי שנותנת לחשיפה את הגושפנקא החוקית, היא מערכת האכיפה והמשפט.

כשמדברים על התנהגות, זה כבר משהו אחר לגמרי. כאן, לא צריך דרגים, לא צריך מתווכים, לא צריך שופטים. צריך עיניים, צריך אוזניים. ההתנהגות, הנראות, גסות הרוח, הצעקנות, התגרנות, השקרנות, כל אלה נגררים אחר אדם באשר ילך. בסיפור של אורן חזן אני הרבה פחות מוטרד משחיתות (אם הייתה כזו), הרבה יותר מהתנהגות. אורן חזן הוא הדמות הראשונה של ״ארץ נהדרת״ שבה המקור נלעג יותר מהחיקוי. או, במילים אחרות, אורן חזן האמיתי הוא פרודיה על דמותו (אודי קגן) שנשקפת אלינו מ״ארץ נהדרת״.

במקרה של חזן הנורות האדומות הבהבו כמעט מהרגע הראשון. האמת היא, שעוד הרבה לפני הרגע הראשון, כי לפני אורן חזן היה יחיאל חזן, האב המייסד. חזן סניור, כנחליאלי המבשר את בוא החורף, היה רק הקדימון. למי ששכח, זה יחיאל חזן עם ההצבעה הכפולה, עם הגניבה המביכה ממחסן הכנסת, עם הצרחות והקללות, הגידופים והמבוכות. בסוף, תודה לאל, ולא בלי ייסורים, הכנסת הקיאה מתוכה את האיש הדוחה הזה. ובכן, כשגילינו את הבן, לא נותר לנו אלא להתגעגע לאב. איך יכול להיות שהאיש הזה נבחר לכנסת? את זה צריך לשאול בליכוד. לא רק שנבחר לכנסת, גם מונה לתפקיד סגן יו״ר הכנסת, שמאפשר לו עכשיו לזעוק ולשאול איך אנחנו מעיזים להאמין לזונות ונרקומנים, ולא לסגן יושב ראש הכנסת. באמת, איך.

ביום שני הקרוב יקבלו חברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת טפסים שבהם יתבקשו לרשום את שמותיהן של שלוש ועדות משנה שבהן ירצו לכהן. קצת סדר: מליאת ועדת חוץ וביטחון של הכנסת אמורה להיות פורום סודי, אבל היא לא. בפורום הנרחב הזה לא נמסרים סודות אמיתיים. הוא דולף, הוא כמעט רשמי, הוא בעיקר טקסי, פורמלי. הדברים החשובים והחסויים נשמרים לעשר ועדות משנה שיש בוועדת החוץ והביטחון. אחת מהן, החשאית והכמוסה ביותר, מאוישת רק על ידי היו״ר (צחי הנגבי) בשיקול דעתו הבלעדי. אין שם ענייני מפלגה, קואליציה או אופוזיציה. יושבים שם מתי מעט שכבר היו שותפי סוד וקיבלו סיווג ביטחוני גבוה. אנשים מנוסים, דיסקרטיים, שסודותיה הרגישים ביותר של מדינת ישראל מופקדים בידיהם. ח״כ אורן חזן לא יכהן בוועדה הזו, תודה לאל.

אגב, זה לא מובן מאליו. בואו נניח שלאורן חזן היה בנק של כמה אלפי מתפקדים במרכז הליכוד. בואו נניח שיו״ר הוועדה היה נבחר לכנסת בזכות הבנק הזה. האם הוא היה ממנה אותו לוועדת המשנה החשאית? התשובה היא: לא בטוח שלא. ואל תגידו שלא הזהרנו.

הלאה: חוץ מאותה ועדה חשאית יש עוד תשע ועדות משנה. נכון, הן לא כמוסות כמו הוועדה החשאית ההיא, אבל גם כאן, בוועדות הללו, עולים לדיון נושאים רגישים מאוד ונחשפים חומרים סודיים ביותר. הוועדות הללו הן ליבת הסוד הביטחוני של המדינה. הן כמעט לא דולפות, הן מתנהלות במסדרונות הסגורים של מערכת הביטחון הישראלית ומנסות למלא את תפקידן: פיקוח פרלמנטרי על עניינינו הרגישים ביותר.

ביום שני הקרוב יסמן גם ח״כ אורן חזן את שלוש ועדות המשנה שבהן ירצה לכהן. ח״כ צחי הנגבי, על פי עדותו, ימנה אותו לוועדות הללו ללא הסתייגות. לא תהיה לו ברירה. חבר כנסת נבחר הוא אישיות ממלכתית שאי אפשר לגעת בה, אלא בהליכים המקובלים: חקירת משטרה, הסרת חסינות, הגשת כתב אישום, משפט, הרשעה. רק אז, אחרי שחבר הכנסת מורשע, הוא אמור לעזוב את המשכן ולהפסיק להיות נבחר ציבור. התחקיר של עמית סגל בחדשות 2 בתחילת השבוע הציג לא מעט עובדות, ראיות, סיפורים ועלילות, אבל אני לא רואה שם פוטנציאל לכתב אישום, מסיבה פשוטה: זה קרה בבולגריה. מכיוון שכך, העסק מסתרבל, ועד שמכונות הצדק יבינו מה קורה כאן ומי נגד מי, תיגמר הקדנציה. במילים אחרות: אנחנו תקועים עם אורן חזן.

איך חזן השתרבב לכנסת? ואחרי שעשה את זה, איך הוא מונה לסגן יו״ר הכנסת? מילה אחת: קומבינה. אורן חזן הוא מלך הקומבינות. כל מי שתשאלו בליכוד יידע לספר לכם על איכויותיו, על גינוניו, על גסותו, על מעלליו. הבעיה היא שגם טיפוסים כאלה יכולים להתמודד. איש לא מונע זאת מהם. אין רגולציה, אין מישהו שיבוא ויגיד רגע, עד כאן, אנחנו לא יכולים לשלוח דבר כזה לכנסת. זו בושה. יש גבול לכל תעלול. צריכים להיות קווים אדומים. לא בבית ספרנו. זה בדיוק העניין: בפוליטיקת הביבים, שהליכוד היא אחת ממאפייניה הבולטים (אבל לא רק), אין גבול לבושה, אין קווים אדומים, אין גבול לכל תעלול.

זמן קצר אחרי הבחירות נחשף בערוץ 10 שחזן התייצב בפני תחקירנים של ״שוברים שתיקה״ בזהות בדויה וניסה למכור להם סיפור מפוברק. מהסיפור הזה ברור שמדובר באיש מפוקפק. פגע רע. גם העובדה שניהל קזינו בבולגריה הייתה ידועה לסובביו בליכוד. העניין הוא שטיפוס כזה מסתובב שם, במרכז הליכוד, כדג במים. עולה כפורח, משגשג ומלבלב. וכל זה, אחרי הבושות שאבא שלו עשה לא מזמן.

חזן התמודד בבחירות על משבצת הצעירים בליכוד, משבצת לא אטרקטיבית במקום ה־30. היריב העיקרי שלו היה שי מלכה, איש של משה פייגלין. חזן רכב לכנסת על הפחד המאגי מפייגלין, בדיוק כמו שאבא שלו נכנס לכנסת על הגב של פייגלין. למי ששכח, יחיאל חזן שובץ במקום ה־31 בליכוד, המשבצת של נציג המתנחלים, כי התמודד מול פייגלין עצמו והיה מאמץ אדיר למנוע מפייגלין להיכנס לכנסת, אז חזן נכנס. מקץ שתיים־שלוש קדנציות מגיע הבן, שמתמודד מול אחד מאנשי פייגלין, והסיפור חוזר על עצמו.

אבל יש עוד משהו. אורן חזן, כך אומרים בליכוד, נבחר בזכות תמיכה של אנשי חיים כץ. ויש לו הרבה אנשים, לחיים כץ. למה הקצה שר הרווחה חלק מתומכיו להצביע עבור חזן? טוב, זה מסובך. ראשית, כי הוא היה חייב מועמדי קש. בפריימריז של הליכוד אפשר היה לסמן 12 שמות. לכץ היו המועמדים שלו והמועמדים שבהם תמך. בסך הכל, פחות מ־12. מה עושים כדי להשלים את הרשימה למספר הנדרש? בוחרים מועמדי קש, כאלה שאין להם סיכוי, וגם אם יש, הם לא מסכנים אף אחד. אז מה רע באורן חזן? אמא שלו פעילה ששורפת שטח, אבא שלו עושה מהומות, עדיף שיהיה בצד שלנו, לא? חזן הוא מועמד קש קלאסי. קש וגבבה. אז ככה זה קרה. קומבינה פה, קיצור פינה שם - והוא בפנים.

בטור שכתבתי באמצע השבוע טענתי שעדיפים עשרה פייגלינים בכנסת על חזן אחד. כמה קוראים העירו לי על כך. יכול להיות שהגזמתי. או־קיי, לא עשרה פייגלינים. פייגלין אחד. האם, בדיעבד, הקדנציה של משה פייגלין בכנסת הייתה כזו נוראית וגרמה כאלה בושות? התשובה היא - לא. אני רחוק מדעותיו של פייגלין, שמייצג משיחיות מסוכנת וקיצוניות הזויה, אבל האיש היה פרלמנטר חרוץ ורציני. היו לו רעיונות טובים (כולל בתחום הקנאביס) ואפילו תפיסת הדמוקרטיה שלו הייתה מרתקת.

אגב, האידיאולוגיה המדינית של אורן חזן לא מתונה בהרבה מזו של פייגלין, אם בכלל. תזכורת: חזן זה ההוא עם המגפון מול האוטובוסים, זה שניסה בעקביות ליצור קווי אוטובוס נפרדים ליהודים וערבים ביהודה ושומרון, עד שהצליח לגרור אחריו גם את שר הביטחון יעלון, שגרר גם אותנו, שנגררנו משוחים בזפת ונוצות בוקר שלם עם הבושה הזו, עד שיעלון עצמו מיהר לקבור את רעיון העוועים הזה קבורת חמור עוד בטרם הגענו לצהריים.