לא נעים לומר, אבל יותר מהכל, דוח אמנסטי הוא בעיקר משעמם. אולי זאת הסיבה לפירוטכניקה המשוכללת שבה הועברו הנתונים, שעל פי NGO Monitor היוו מחזור דיווחים מוטים ולא מקצועיים שנאספו ופורסמו כבר על ידי ארגוני "זכויות אדם" אחרים, כמו אל מיזאן והמרכז הפלסטיני.
תסריטי האייטמים התקשורתיים על הדוח משעממים גם הם: ישראל דוחה את הדוח, הארגון דוחה את דחייתה, יש שימוש יתר במילה "לכאורה", ועוד דוח לא באמת מקצועי מונח בראש ערימת הדוחות שמאשימים את ישראל בפשעי מלחמה (לכאורה), מתוך מניעים פוליטיים טהורים.
חבל, כי הוויכוחים הסוערים הללו למעשה מכסים על החלק הגדול והמכוער של מה שקרה לתחום זכויות האדם בעולם מאז תום המלחמה הקרה.
2. על פי דוח של ג'ראלד שטיינברג, ממשלות אירופה מספקות מאות מיליוני יורו בשנה לארגוני זכויות, גם כי נוח להן להפעיל "עוצמה רכה": השפעה פוליטית רבה בגלל התדמית הנקייה של הארגונים, שאיש אינו טורח לבדוק. למעשה, אין כל פיקוח אמיתי, וכל ארגון יכול לקרוא לעצמו "ארגון זכויות אדם", ולעשות מה שבא לו.
אז, בסופו של דבר, מה משיגים ארגוני זכויות אדם כפי שהם פועלים היום, ללא פיקוח ושקיפות אמיתית? מעבר ל"הישג" השנאה הגוברת לישראל, שמתבטאת בעלייה באנטישמיות ולא בהתקרבות כלפי איזשהו שלום, נראה שהם מקדמים לא מעט אינטרסים פוליטיים. למרבה הצער, בעיקר שימור משטרים חשוכים מהגרועים בעולם, שבתחבולות מצליחים לקנות התעלמות ממה שקורה בארצם. קצת הפוך מהמטרה הראשונית, היפה והאמיתית של כל הרעיון שמאחורי "זכויות אדם".
התרעות פיקוד העורף