ממציא הדינמיט, אלפרד נובל, קיווה שהתרכובת שהוא גילה – ניטרוגליצרין בתוספת חול או פחם – תסייע לאנשים להסיר מכשולי טבע, לחצוב מנהרות ולבנות גשרים. הוא לקה בדיכאון עמוק כאשר שימושו העיקרי של הדינמיט הורחב מסלילה וחציבה לכלי הרג נפוץ. ההיפוך והסתירה בין כוונותיו הטהורות לבין היישום הנפוץ דיכאו את נשמתו עד עפר. הוא מת הרוס. פרס הנובל לשלום שייסד אמור היה לאפשר מחילה ותיקון.
צוקרברג חייב להיות מודע למה שאמר השבוע ראש הממשלה נתניהו על השילוב בין "האסלאם הקיצוני לאינטרנט, בן לאדן פינת צוקרברג", ולחוות תסכול מן ההוויה. אומנם אצל נתניהו הראייה היא סלקטיבית תוך עצימת עיניים, וכשהוא יחליט לפקוח את העיניים, מומלץ לו להיכנס קצת לרשתות החברתיות באופן עצמאי (שיפתח אפילו חשבון פייק), כדי לחוות את עוצמות הגועל והרשעות של אזרחי ישראל. איך אצלנו, בעברית, מתבטאים ומסיתים בחצר של
קשה לי להאמין שכך גם אני מרגישה כלפי פייסבוק, אבל האם הגיע הסוף של היצירה המיוחדת הזאת, שהפכה לחומר מתדלק שנאה?
התרעות פיקוד העורף