לאחר שמוחמד סגר מאחורי את שער הברזל הכבד ונעל אותו, חשבתי שאולי זה לא היה רעיון טוב במיוחד, אבל כבר היה מאוחר מדי להתחרט. השבוע נסעתי לחברון, העיר שממנה יצאו בשבועיים האחרונים 15 מחבלים לעשרה פיגועי דקירה ולפיגועים נוספים, וממנה יוצאים הקיצוניים שבקרב הציבור הפלסטיני. באזור הזה נרצח השבוע אברהם אשר חסנו ונפצעו חיילים בפיגועי דקירה ודריסה.
הביקור הזה, בשיאם של ימים מתוחים במיוחד, התחיל בשיחת טלפון מהאמיר מוחמד שריף עודה, ראש התנועה האחמדית בישראל. ראיינתי אותו בעבר ונשארנו בקשר. כעת הוא הזמין אותי להצטרף אליו לביקור אצל מחבל חברוני שהפך לאחמדי, כלומר הצטרף לזרם האסלאמי שמאמין בשלום ובסובלנות, ומתוך תפיסה דתית מתנגד לאלימות.
רגע לפני שנכנסנו עוד הספקתי לראות שהשכנים עוקבים אחרי במבטיהם. "יש הרבה כוחות ביטחון בסביבה, אז הקיצוניים מפחדים לבוא לפה", הרגיע אותי ג'אבר, שמבנה גופו מתאים לשמו. אולם לאחר שהאמיר הזכיר לו שבימים האחרונים ארבע דקירות אירעו מטרים מהבית שלו, הוא השתכנע ונעל את הדלת. סביב שולחן מלא בכל טוב כיבד אותנו ג'אבר בתאנים שקטף הרגע מהעץ שבחצר ביתו, וענה על השאלות הקשות.
"ב־1985 ביקשו ממני להתאבד במכונית תופת בתוך מחנה צבאי בבאר שבע. זו הייתה שטיפת מוח. לא אהבתי את הפעילות הזאת, אבל בכל זאת נסעתי. הייתי עם בחור בשם מוחמד אל־ג'ולני, ובדרך אמרתי לו שאני לא רוצה להרוג, שאני פוחד. לא מהמוות ולא מהמשטרה - אני פוחד שאלך לגיהינום במקום לגן עדן. האל לא רוצה שנהרוג. חזרנו לחברון. ג'ולני נסע אחר כך לבד. תפסו אותו במקרה בדרך, הוא ישב הרבה שנים בכלא ואז גירשו אותו לירדן. המשכתי להיות חבר בארגון, אבל ידעו שאני לא רוצה להרוג".
"לפני שמונה שנים ראיתי דרשה של האמיר שריף בערוץ הטלוויזיה של האחמדייה (המשדר לעשרות מיליוני מוסלמים בכל רחבי העולם - ש"ב). ראיתי מישהו שמדבר בהיגיון, לא בהסתה. הוא סיפר סיפור מתוך הקוראן על השכן היהודי שהיה מציק לנביא מוחמד. כשהשכן חלה הנביא ביקר אותו וחמל עליו. זה האסלאם האמיתי. את הסיפורים היפים על חמלה וסליחה באסלאם ראיתי באחמדייה, כשכל שאר הזרמים קוראים לשחוט".
"שונאים אותי כי אני מדבר נגד החשיבה שלהם. לפני שהפכתי לאחמדי התפללתי במסגד בשכונה ויש שם דתיים קיצוניים. 'בגלל שהחלפת את הדת שלך, אל תתפלל פה ואל תדבר על האסלאם', הם אמרו לי. פעם הזמינו אותי למסגד לעימות. זה היה בלילה ובדרך עשו לי מארב. שלושה אנשים הכו אותי. הם שרפו לי את הרכב וזרקו אבנים על הבית שלי".
"ארבע שנים ישבתי בכלא וגיליתי משהו שאף אחד לא מבין: כל האסירים שעשו מעשה רצחני מגיעים מהאוכלוסייה השחוקה. אין אסיר שאבא שלו עשיר. מי שיש לו מפעל, עבודה או כסף לא ילך להתאבד. הוא לא ילך לכלא. יכול להיות שתמצאי מעטים שהמצב הכלכלי שלהם טוב, אבל הם מושפעים מאנשי הדת. אם את לא מאמינה, אראה לך את אלה שזורקים אבנים. אני מכיר אותם, אלה ילדים עניים שלא עובדים ולא הולכים לבית ספר. אם ישראל הייתה נותנת להם היתרי עבודה, אז הם היו מתעסקים בפרנסת המשפחה שלהם. כל הארגונים הפלסטיניים עולים על הגב של האוכלוסייה השחוקה".
"אין רשות פלסטינית. השרים של הרשות לוקחים כסף לעצמם".
מוחמד מהסס רגע ואז צוחק ואומר: "יירו בי אם אני אגיד, אבל עם רשות כזאת ושרים כאלה - עדיף בלי מדינה. הערבים לא רוצים מדינה ערבית. תראי את ירדן וסוריה, לא טוב להם שם. מי שמדבר נגד הממשלה נענש, פה כל אחד אומר מה שהוא רוצה על בנימין נתניהו ולא עושים לו כלום. בישראל יש כבוד לאזרח".
"לא! צריך לדבר על מה שאתה מאמין בו. אני לא יכול לעשות כלום כדי לשנות את המצב, אבל לדבר מותר לי".
הזרם האחמדי נוסד ב־1889 בהודו, וכיום מרכזו בלונדון ובראשו עומד הח'ליף החמישי מירזא מסרור אחמד. התנועה מונה עשרות מיליוני מאמינים ב־206 מדינות ברחבי העולם. בארץ יש מאות מאמינים רשמיים שמרוכזים בעיקר בחיפה, אבל גם ברחבי הגליל וביהודה ושומרון, מסמוע ועד ג'נין. מוחמד שריף עודה אומר שבכל יום מוסלמים רבים שולחים אל מרכזו טופסי הרשמה רשמיים להצטרפות לתנועה.
"הם אומרים לי שהתפילה שלנו שונה, שהצום שונה והעלייה לרגל שונה. אז אני אומרת להם ששום דבר לא שונה חוץ מהפרשנות לקוראן. אני ראיתי באחמדייה דברים טובים, צניעות, אנשים הומניים".
לאור הדברים הללו אני תוהה אם התנועה יכולה לגדול עוד. "עכשיו יש אווירה קיצונית ואף אחד לא רוצה לשמוע", עונה ג'אבר, "עכשיו זה לא הזמן לדבר על שלום. אבל כשתהיה רגיעה אני בטוח שהרבה יעברו אלינו. אני עומד בחתונות ובבתי אבלים ומדבר בלי פחד מול כולם נגד הרצח וההרג. אני לא מאמין שאלוהים שולח להרוג, אלוהים שלח נביאים לעשות טוב בעולם ולהרבות טובה".
"אם אגור עכשיו באמריקה זה אומר שאני מתנחל שם? אם את לא מגרשת אותי, אני לא רוצה לגרש אותך".
בעודנו משוחחים הבן הצעיר של ג'אבר מדליק את הטלוויזיה בסלון ועל המסך עולה דמותו של אחד השרים הפלסטינים והוא מדבר בלהט נגד ישראל, שכובשת את הר הבית.
"ביום שבת עמדתי עם הבן שלי בחוץ ומתנחלים הלכו ברחוב לכיוון מערת המכפלה. אמרתי להם 'שבת שלום'. יש כאלה שענו לי והיו כאלה שלא ענו. 'אבא, למה הם לא ענו', הבן שלי שאל, ואני אמרתי לו שיכול להיות שערבים זרקו עליהם אבנים, אולי פגעו בהם פעם. 'אנחנו צריכים לאהוב כל אחד כמו שאנחנו אוהבים את עצמנו', אמרתי לו".
אם האנשים האלה יוכלו להתפרנס בכבוד, לנהל חיים נורמליים ככל האפשר ולקבל זכויות תנועה שאין לפלסטינים אחרים - יוכל אולי להיווצר סדק לשינוי המציאות ביהודה ושומרון.
התרעות פיקוד העורף