רחוב העצמאות בחיפה היה מכונה פעם "רחוב הימאים", על שום הסחורות המוברחות מהאוניות בנמל המשגשג אז, שנמכרו בדוכני הרוכלים. אם קנית שעון סייקו וניסית לקבל את כספך חזרה כאשר התברר כי הוא מזויף, מיד היו מתאספים סביבך חבריו של הרוכל ובאגרסיות ים תיכוניות משכנעים אותך שהכל בסדר עם הסחורה, וממילא אין לך סיכוי לקבל את כספך חזרה. "מה קרה, מי קרה, לא קרה, יאללה לך...".
גרסטל התכוונה לסדרת תלונות על קשריהם הפסולים של דוד ורונאל פישר, אשר נמסרו למשרד היועץ המשפטי על ידי אריה אבנרי מתנועת אומ"ץ החל משנת 2008. אבל כאמור הן טויחו, שלא לומר נדחו בבוז ובהתנשאות.
לניסוחים התמוהים של עילות הגניזה מצטרפת חוות דעת של להב 433. רגע לפני שצוללים לראיות, יש לומר שקצינים רבים מדי ביחידת העילית של המשטרה חייבים לפרקליטת מחוז תל אביב לשעבר את דרגותיהם הרמות, כך שמטבע הדברים זה לא היה המקום הנכון לחקור את הגורו הקשוחה. מספיק לציין כי בזמן פתיחת החקירה עמד בראש יאח"ה תנ"צ אפרים ברכה המנוח, ובראש להב ניצב רוני ריטמן ייבדל לחיים ארוכים. שניהם עבדו בעבר הלא רחוק לילות כימים מול משרדה של דוד, להבדיל מזמן האיכות שלו זכה פישר בחדרה.
שופט חוקר או נציבות הביקורת על רשויות האכיפה יכולים לספק אלטרנטיבה נכונה למקרים כאלה בעתיד. בינתיים הדרך אומנם פתוחה לעתירה נגד החלטת היועמ"ש, אלא שמדיניות האי־התערבות של בית המשפט העליון הורגת כל ניסיון כזה כבר באבו. הוסיפו לכך את סנטימנט המיוחסים אשר התקבע בבתי המשפט ובתקשורת. ימי הצדק החברתי וזכויות הפרט של הנשיא אהרן ברק והעיתונות השמאלנית היו ואינם עוד, והאופק נראה קודר אף יותר.
כאשר בן הרוש נמלט מישראל בשנת 2003, עסקה פרקליטות מחוז ירושלים בחברי "הכנופיה הירושלמית" שנותרו מאחור, ואילו פרקליטות מחוז תל אביב ניהלה את תיק הבנק למסחר ואת המצוד הבינלאומי אחרי הבוס, כולל עדכונים של רות דוד על הנעשה בעניינו מחקירת האף־בי־איי.
התעלמות היועמ"ש מקשרי השוחד של רות דוד עם ביטון מאפילה אפילו על מופרכות טענת ההתיישנות על עבירות הפרת האמונים, עקב הקשרים הפסולים עם פישר.
לפי דוח הגניזה, הקשרים עם ביטון החלו ב־2006 לערך, אולם הקשר הזה מיוחס לחברות שלה עם פישר ומתעלם מהמודעות המובנית שלה לקשר הפלילי המובהק של ביטון עם בן הרוש - מי שסייע למוטט בנק בישראל והפך למושא חקירת הדגל שלה עצמה באותם ימים.
היועמ"ש טוען כי אין דרך להפריך את טענת דוד, שאת תיק הלואי ויטון (שעלותו 20 אלף דולר) היא קיבלה מביטון במסיבת הפרידה מהפרקליטות. זאת ועוד, בדוח הגניזה אין התייחסות גם לעדת המדינה ממשרד פישר, אשר סיפרה איך ב"פגישת השיבוש" המפורסמת, הדריכה אותה דוד כיצד לנהוג במשטרה, וציינה כי אם תישאל על התיק שביטון הביא לה, היא תאמר שהוא ניתן במסיבת הפרידה. על אמירות הרבה יותר מינוריות של עדי מדינה מגישים כתבי אישום חמורים, במקרה של רות דוד עדות ישירה וסיוע חפצי לא הספיקו.
צמד השמות רונאל פישר ורות דוד הפך סמל לשחיתות וסיאוב, ודומה כי אין כבר חשק להוסיף, למעט הפליאה על התעלמות היועמ"ש מהתלונות על יחסיהם הרקובים, אשר התקבלו בלשכתו מאז 2008. אומנם הן לא זכו למענה, אבל אין סיבה שהן לא יהוו פקטור להגשת כתב אישום נגד דוד גם בעבירת הפרת האמונים, תוך ביטול הגנת ההתיישנות המגוחכת שבה מנפנפת המדינה.
התרעות פיקוד העורף