עצרות אבל בבתי הכנסת, אכזבה, “רעידת אדמה”, “זו לא אמריקה שלנו”, “איך נסביר זאת לילדינו?” אלו הן רק חלק מהתגובות שנשמעות מכיוון יהודי ארצות הברית בעקבות בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות. לצד הבהלה וההשתאות אפשר לזהות גם חשש גדול. בהתייחסנו ליהודי ארצות הברית חשוב לציין שמדובר ברוב (כ-70%) הליברלי, שתמך בקלינטון ובאובמה לפניה, ומגדיר את עצמו כמזוהה עם המפלגה הדמוקרטית. אלה אותם יהודים שסוברים שמדינת ישראל והממשלה הנוכחית שלה טועים בהתנהלותם מול הפלסטינים, באסטרטגיה שלהם כלפי השלטון בארצות הברית ובהתנגדותם להסכם הגרעין עם איראן.
במהלך שמונה שנות שלטון אובמה הלכו יהודי ארצות הברית והתרחקו בהשקפתם מהדעה הרווחת בקרב רוב הציבור היהודי במדינת ישראל. בד בבד הם גם הלכו והעמיקו את התבוללותם בקרב החברה האמריקאית. היהודי האמריקאי פיתח ושכלל בהצלחה רבה את “תכונת הזיקית”, שאפיינה את העם היהודי בגולה אלפי שנים. השיטה פשוטה: משוך כמה שפחות תשומת לב, אמץ ערכים, נורמות והתנהגות לא יהודיים, התבולל והיטמע עמוק ככל האפשר בקרב האוכלוסייה שבקרבה אתה חי. בתקופה ההלניסטית אלה היו המתייוונים, ברומי אלה היו היהודים שהוגלו לאחר חורבן בית שני, בספרד של אמצע המאה ה-15 מספר המומרים עלה על מספר היהודים שקיימו את יהדותם למרות הסכנה לחייהם, והשיא של התופעה התבטא בגרמניה של תחילת המאה ה-20 עת, רוב יהודי גרמניה התחתנו בנישואי תערובת וההתנצרות הפכה לבון טון.
יהדות ארצות הברית לא יכולה להימלט מתפקידה
אבל ככל שהתאמצו היהודים להסוות את עצמם בחברה שבה חיו, במוקדם או במאוחר פרצה אנטישמיות דווקא כלפי אותם יהודים מומרים, מתייוונים או מתנצרים, והם הושמדו באכזריות שלא תתואר. במידה מסוימת, כלואים היום יהודי ארצות הברית בסוג של מלכוד. מצד אחד, נראה כי הנשיא החדש, הקונגרס והסנאט צפויים לתמוך במדינת ישראל ובחלק ניכר מהאינטרסים שלה, ומצד שני, השלטון הנבחר מאיים להוציא את יהודי ארצות הברית מאזור הנוחות וההתברגות הפוליטית-כלכלית-תקשורתית שניסו לסדר לעצמם. האנטישמיות, או אפילו השיח על אנטישמיות בארצות הברית, מטלטלים אותם, מעמתים אותם מחדש עם הזהות היהודית שניסו לשכוח ולהשכיח, ומציפים מחדש את מורכבות הקשר בינם לבין מדינת ישראל. בחירתו של טראמפ קוטעת את תור הזהב הליברלי שהרכיבו היהודים מלאכת מחשבת ומחזירה אותם אל המחוזות אשר מהם ניסו לברוח. אבל כמו שיונה בן אמיתי נכשל בניסיונותיו לברוח אל נינווה, כך גם יהודי ארצות הברית לא יוכלו להימלט מהשורשים, מהזהות וגם מהתפקיד שמיועד לעם ישראל באנושות.
כעם שהתחלק לשבטים עוד משחר נעוריו, תמיד התקשינו להיות יחד. בתקופות מסוימות אפילו הידרדרנו למלחמות אחים. אך לא משנה לאן ניסינו להימלט, תמיד טפחה על פנינו העובדה שעלינו, עם ישראל, מוטלות החובה והזכות להביא לאנושות מודל של חברת מופת. חברה שיודעת להכיל את השונות של מרכיביה, חברה מאוחדת אך לא אחידה. חברה שטבעה רעיונות חברתיים-מוסריים כמו "ואהבת לרעך כמוך". במשימה המשותפת הזו אנו ויהודי ארצות הברית שותפים שווים. צומת הדרכים שיהודי ארצות הברית, אחינו, נמצאים בו כרגע צריך להיות התחלה של קשר חדש שיבסס את החיבור והאחדות בינינו ויצעיד את כולנו למדרגה חדשה של אומה יהודית אחת, שחוזרת לערכי החיבור שעליהם נוסדה.
הכותב הוא מרצה בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה ומנהל השדולה לאחדות העם היהודי בכנסת