בשנת 2008 פסל בג”ץ את מינויו של ראש עיריית רמלה יואל לביא, ראש עירייה אהוד ומקובל בעיר מעורבת של ערבים ויהודים, מלכהן כמנכ”ל מינהל מקרקעי ישראל. זאת, בשל התבטאויותיו הגזעניות לכאורה. מני מזוז, אז היועץ המשפטי לממשלה והיום שופט בבית המשפט העליון, הוא שפסל את המינוי. על פסילתו עתר לביא לבג”ץ, אך בית המשפט אימץ את עמדתו של מזוז - ופסל את המינוי.

זו הייתה התערבות לא מידתית של בג”ץ, ובעיני – התערבות לא מוצדקת. זאת, משום שלביא ניחן בכל התכונות הטובות, הנכונות והראויות הנדרשות ממנכ”ל מינהל מקרקעי ישראל - וגם לא יצא לו שם של גזען בעיר המעורבת שלו. תעיד על כך העובדה שרבים מתושבי רמלה הערבים הצביעו עבורו בבחירות לראשות העירייה. 

בהחלטת בג”ץ אז נאמר: “... נוכח התבטאויותיו הגזעניות והבוטות... יתקשה העותר (יואל לביא) להקרין יחס של ענייניות ושוויוניות כלפי כלל המגזרים בחברה הישראלית...”. האומנם? לביא נחשב אז ונחשב גם היום כראש עירייה שוויוני והגון, גם בעיני הערבים תושבי רמלה. אבל בג”ץ ומזוז חשבו אחרת, והם שהכריעו.

הרמטכ"ל איזנזקוט. כבר קיבל הסברים שהניחו את דעתו. צילום: מרק ישראל סלם

אתמול עשה בג”ץ צעד ראשון, קטן ועקלקל בנתיב הלא מוצלח, בעיני, של “בג”ץ לביא”. הוא הוציא צו ביניים המונע מהרב הצבאי המיועד, אייל קרים, להתחיל בתפקידו בצה”ל מחר, עד להחלטה אחרת של בג”ץ. בעבר - במסגרת שיעור של שאלות ותשובות בענייני הלכה ולא בענייני צבא - אמר הרב כי במלחמה חיילים יכולים לספק את היצר הרע עם נשים לא יהודיות גם בניגוד לרצונן, כלומר לאנוס. הוא גם אמר דבר או שניים בקשר להומוסקסואליות, שנחשבת בהלכה כחטא. 

הוא לא אמר שזו אמונתו, דעתו או השקפתו - אלא שזה הדין ההלכתי הקדום. אז מה? הרבה דברים לא ערכיים ולא מוסריים ובלתי נסבלים כלולים בהלכה היהודית הקדומה. הם בהחלט אינם מתאימים וראויים למציאות של ימינו וחלקם אפילו מהווים עבירה פלילית.

כשהוחלט על המינוי קמה סערה. הרמטכ”ל רב־אלוף גדי איזנקוט קרא לרב קרים וביקש הסברים. לאחר שקיבל אותם, נחה דעתו - והוא אישר את המינוי. אז מדוע בג”ץ מצא צורך להתערב? לאלוהים הפתרונים. לדעתי, בג”ץ צעד צעד אחד רחוק מדי. ראוי שיתעשת עכשיו, יקבל את ההסברים שיקבל מהרב, ייאמץ את שיקול הדעת של הרמטכ”ל שלא נפל כל פגם וימשוך את ידיו מלהתערב במינוי, שעל פניו נעשה כהלכה. 
 

יצוין שלא מעט רבנים שמקבלים את שכרם מקופת הציבור כבר אמרו דברים הרבה יותר חמורים מהדברים שאמר הרב קרים במסגרת שאלות ותשובות בהלכה. ובכל זאת, בג”ץ החריש.