כל מי שחי, מכיר ובקיא במתרחש במגזר הבדואי בנגב לאורך השנים לא אמור להיות מופתע מעוצמת האירועים שהתרחשו במהלך הריסת הבתים בכפר אום אל-חיראן. כ-250,000 בדואים חיים באזור הנגב בלבד ומתרבים בקצב ילודה גבוה מאוד מאז קום המדינה. לאורך כל השנים הם בנו בתים, שתלו גידולי חקלאות, סללו שבילי גישה והקימו כפרים יש מאין ללא כל אישור, בניגוד לחוק. ומה שהכי גרוע - ללא כל אכיפה של זרועות החוק בישראל.

האוכלוסייה הבדואית הוזנחה לחלוטין בידי ממשלות ישראל לאורך כל השנים, הן בתחום החינוך, הן בתחום התעשייה והתעסוקה והן בתחום החברתי. גם בתחילת שנות ה-2000, כשהחלה אכיפה נחושה יותר בתחומי החקלאות, עדיין לא הוצעו לבדואים חלופות כלשהן, מה שהוביל רבים מאוד מהמגזר לגלישה לעולם הפשע, הפריצות, גניבות הרכב והברזל - ובשנים האחרונות אף לסיוע לטרוריסטים המגיעים מעזה או איו"ש בהסעות או הלנה בדירות מסתור. והכל ממניעים כספיים. רק כאחוז עד אחוז וחצי מהמגזר מתגייס לצה"ל. והאזהרות על אינתיפאדה בדואית צפויה נפלו על אוזניים ערלות.

באופן אבסורדי, רק בשנת 2007 הוקמה הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, אשר החלה בניסיונות לבנות מציאות חדשה למגזר. ורק בשנת 2011 החל יישום המלצות וועדה מיוחדת שמונתה לטפל בנושא ואשר הציעה תוכנית מעשית להקמת היישובים הבדואים המוסדרים, לבניית אזורי תעשייה ולהגברת שילובם של הצעירים הבדואים בחברה ובחינוך. בד בבד הוגברה האכיפה נגד מפרי החוק, והתסיסה במגזר הלכה וגברה. אולם גם תוכנית זו נעצרה מטעמים פוליטיים ועקב התנגדויות שונות. אזורי התעשייה טרם הושלמו, ולא ניתנו חלופות תעסוקה עד היום.

 "על רקע התסכול העמוק" 

לאורך כל שנות המדינה, נמצאת האוכלוסייה הבדואית בנגב במצב הסוציו-אקונומי הנמוך ביותר בישראל, עם אחוז בוגרי התיכון והאקדמאים הנמוך ביותר, עם סך ההכנסה הנמוך ביותר ועם מעורבות בפשיעה מהגבוהות ביותר. תוכניות השיפור הממשלתיות בוצעו מאוחר מדי ולאט מדי. הסטודנטים הבדואים שידם אינה משגת ללמוד בארץ לומדים באוניברסיטאות ברשות הפלסטינית או בירדן ומושפעים מאוד מקבוצות אסלאמיות קיצוניות הפועלות שם. התנועה האסלאמית הצליחה לחלחל עמוק בקרב אוכלוסייה זו, בעיקר על רקע התסכול העמוק ממצבה הגרוע ומהיעדר פתרונות מתאימים. וכך נוצר מצב שבו לאורך שנים ארוכות מתפתחת בקרב אוכלוסייה זו שנאה כלפי ישראל, תסכול רב ובעיקר פריקת עול מהחוק.

חשוב לציין כי אחוז קטן בלבד מכלל האוכלוסייה הזאת מעורב בטרור או פעילות ביטחונית נגד המדינה. אבל הקולות הקיצוניים השולטים של חברי הכנסת הערבים ושל ראשי התנועה האסלאמית ממשיכים להוביל קו מסית וקיצוני. ללא המשך טיפול נחוש ואכיפה קשוחה מצד אחד וללא מתן גזרים מתאימים מצד שני, המצב רק ילך ויתדרדר.

הכותב הוא סגן ראש אגף בשב"כ לשעבר ומומחה למודיעין ולטרור