זה היה יום שלישי גשום וסוער בחודש פברואר 1997. הגזרה הפעילה של צה"ל באותם ימים הייתה לבנון. חיזבאללה ירו טילים לעבר יישובי הצפון, היו היתקלויות על בסיס יומיומי, ותמונות של חיילים שנהרגו על מנת להגן על המולדת הפכו דבר שבשגרה. אחי הגדול ניר שירת באותם הימים בלבנון. קצין צעיר, חייכן ומורעל ששמח להיות ב"גזרה החמה".



20 שנים חלפו מאז שחיי השתנו. 73 חיילים, וביניהם אחי ניר, עלו על שני מסוקים על מנת להגיע למוצבים שלהם ברצועת הביטחון: "בופור" ו"דלעת". חיילים רבים שירתו בתקופה ההיא בדרום לבנון במטרה לשמור על השקט בגבולה הצפוני של המדינה. ניר וחבריו לא הגיעו ליעדם וגם לא חזרו לעולם הביתה.



כשהתחילו לזלוג הידיעות על האירוע, פתחנו בבית את הטלוויזיה כדי לראות חדשות ולהבין על מה מדובר. כתובית בדבר התנגשות מסוקים בצפון הארץ הופיעה על המסך. לאמא שלי התחילה תחושה לא טובה בבטן, ואני, ילדה בת עשר, לא הבנתי על מה ההמולה. אט־אט הבית התמלא באנשים שניסו להשיג כל בדל מידע על גורלו של ניר. זאת היה עידן טרום-הניידים, ולהשיג מישהו שידע משהו, ועוד בערב כזה, היה משימה כמעט בלתי אפשרית. רק לפנות בוקר הגיעה הדפיקה בדלת. אותה דפיקה בדלת שלצערי הרבה משפחות בישראל מכירות. מאותו רגע הפכנו ממשפחה אלמונית מכפר סבא לחלק ממשפחת חללי אסון המסוקים.



73 בנים נהרגו בהתנגשות ההיא, כל אחד עולם ומלואו. כל אחד אהוב ויקר למשפחתו וסביבתו. 73 חיילים שמספרים את סיפורה של החברה שלנו. הם הגיעו מכל קצוות הארץ - מקיבוץ משגב עם שבצפון ועד אילת שבדרום. הם הגיעו מהעיר, הקיבוץ, המושב והכפר. יהודים, דרוזים ובדואים. עולים חדשים וילידי הארץ. הם החזיקו בדעות מכל קצוות הקשת הפוליטית. אבל השכול לא עושה אבחנות, הם לחמו יחד ונפלו יחד. זה 20 שנים אנו חיים עם חסרונם ומנציחים את זכרם.



השנה, בפעם הראשונה, האחים והבנים של חללי האסון, ואני בתוכם, רוצים לספר את סיפורם. אנחנו רוצים שבני הנוער והחיילים שמשרתים היום, שעוד לא נולדו באותה תקופה, ידעו מי הם היו ועל מה הם לחמו. אנחנו רוצים להזכיר לכולנו שעל אף ריבוי הדעות והשוני בינינו כפרטים, אנחנו יחד מרכיבים את החברה הישראלית, שמבחינתי היא הלב והבית. נפילת אחי וחבריו לא הייתה לשווא. הם נהרגו בדרכם להגן על המדינה ואזרחיה, ללא הבדלי דת, דעה או מגזר.



מיזם הזיכרון שלנו, בשיתוף עם עמותת המשפחות, יספר את סיפור התקופה, סיפור האסון ואת סיפורם של הנופלים. מדובר במיצג ייחודי שיוצב בכיכר רבין בתל אביב החל מ-26 במרץ ויאפשר למבקרים בו להתנתק לרגע מהדברים שמפלגים אותנו ביומיום ולהתחבר לאחדות שמאפיינת אותנו כחברה בשעת משבר. אותן אחדות, רוח התנדבות ומטרה משותפת שהיו לניר ולחבריו. המיצג יכלול תמונות, קטעי וידאו ועיתונות מאותם ימים וכן את סיפורם האישי של כל אחד מ-73 הנופלים. אחיהם, אחיותיהם וילדיהם של חללי אסון המסוקים ידריכו את המבקרים במיצג, ובמקום תתקיים פעילות חווייתית של היכרות ושיח בין שונים. אני מזמינה את כולם להיות שותפים במיזם שלנו ולהיכנס לאתר "Giveback" ולפרויקט ההנצחה לרגל 20 שנים לאסון המסוקים.



הכותבת היא אחותו של סגן ניר שרייבמן ז"ל שנפל באסון המסוקים