בסוף השבוע החליט בית המשפט במצרים לזכות את חוסני מובארק, הנשיא לשעבר, שבילה את השנים האחרונות בבית הכלא טורה באשמת הרג מפגינים בכיכר תחריר בחורף 2011. החדשות לא זעזעו את החברה המצרית, שלפני שש שנים התקוממה נגד מובארק ועקבה בנשימה עצורה אחר "משפט המאה" שהחל באותה שנה.

מים רבים זרמו מאז בנילוס: אירועים דרמטיים, פיגועים, רציחות ומהפכות. האדישות לגזר הדין מובנת. אוכלוסיית מצרים, שמתקרבת ל־100 מיליון, ממשיכה לחיות, בעצם לשרוד, ואירועי האביב הערבי ומשפט מובארק הם חדשות רחוקות. הזיכוי הזה הוא האקורד האחרון בסימפוניית האביב המצרי. 

בינואר 2011, בכיכר תחריר בקהיר צילמתי את ההפגנות ההמוניות, את דריסת המפגינים בידי הגמלים, את הנשים והגברים שבאו מכל רחבי מצרים ומכל שכבות האוכלוסייה, כדי לתבוע את מדינתם מידי שליטה הכל יכול. היו שם תקוות רבות. המפגינים קיוו שההון האדיר של מובארק יתחלק באופן שווה בין כל העניים, והיו כאלה שחלמו שהוא ייתלה בכיכר העיר. זה היה משפר את החיים שלכם? שאלתי. הם לא ידעו לענות.

האחים המוסלמים גם היו בכיכר, אך עמדו בצד - מחכים לשעת כושר, שהגיעה כעבור חודשים ספורים. היו גם אחרים - צעירים שחלמו על מצרים מודרנית שמתגברת על אי־השוויון, שכר הולם, פנסיה הוגנת וחינוך טוב לילדים.

ימי תחילת האביב המצרי עברו. המציאות שאליה התעוררו המצרים הייתה קשה. אחרי תקופה שבה הצבא שלט במדינה, בבחירות השקופות הראשונות בתולדות מצרים נבחר נשיא אסלאמיסט, מועמד האחים המוסלמים, מוחמד מורסי. האחים המוסלמים הגשימו חלום, אך לא את חלומם של רבבות שחששו מהם. ביוני 2013 חזרתי לקהיר וצפיתי במיליונים שצעדו לכיכר ונשבעו להפיל את מורסי. כיום, שש שנים לתחילת האביב המצרי, במדינה שולט הנשיא עבד אל־פתאח 

א־סיסי, שגם הוא חולם על מצרים אחרת. הוא נבחר ברוב גדול בבחירות 2014 ומאז מנסה לשפר את המצב במצרים, מדבר על רפורמות, מאבק בטרור ובקיצוניות, מרחיב את תעלת סואץ, מנסה למשוך השקעות זרות וקורא למשא ומתן עם הפלסטינים בתמיכתו ובתמיכת ירדן. אך המדינה עדיין רועדת וכנראה תמשיך לרעוד בעתיד הנראה לעין. הפערים בין עשירי מצרים לענייה ממשיכים להתרחב, דאע"ש מתמקמים בסיני ומשתלטים על שטחים נרחבים, פוגעים באנשי כוחות הביטחון ובאזרחים, מגרשים קהילות עתיקות של קופטים ומאיימים על שלמות המדינה. אלה שמילאו את הכיכר מתלוננים שקיבלו עוד מאותו הדבר. 

המהפכה שנולדה מכאוס כנראה נדונה לכישלון. כיום בונים בכיכר תחריר מרכזים מסחריים, בתקווה שהכיכר תתמלא בתיירים, שיחזרו לבקר בפירמידות ולשוט בנילוס. אך אם צניחת הלירה המצרית תימשך, לא יושג הביטחון ולא תהיה התקדמות ברפורמות שא־סיסי דוחף אליהן - התסריט של 2011 עלול לחזור על עצמו, והפעם עם יותר דם. 

מצרים היא המדינה החשובה בעולם הערבי. הצלחתה ורווחתה חשובות לישראל. בלעדיה אי אפשר להשיג יציבות באזור. מובארק לא הצליח במשימה הזאת, וזאת לנצח תהיה המורשת שלו. 

הכותבת היא חברת כנסת מטעם המחנה הציוני