אני מזועזעת. אין לי מילים שיכולות להסביר את האסון הזה, שעבר את כל הקווים האדומים. הייתה פה חבית אבק שריפה. חיכו וחיכו ובסוף זה התפוצץ. הסכנה ידועה לנו לאורך שנים, ולא נעשה מספיק.

אני עובדת במיון של בית החולים אסף הרופא. המיון הוא מוקד אש לכל הדברים האלה. כשאנשים ממתינים הרבה או לא מקבלים את האוכל שהם מצפים, יש גם אלימות מילולית. מקללים את המשפחה שלי ואותי בכל מיני מילים לא נעימות, שמביך לחזור עליהן.

כשזה עובר את הגבול אנחנו קוראים לביטחון, בעיקר כשמטופל מתקרב בצורה מאיימת. הביטחון לא יכול לעשות הרבה מעבר לניסיון להרגיע. יש לי חברה במיון שמטופלת שרטה אותה בצוואר לפני שנתיים. היא הגישה תלונה במשטרה והתראיינה לחדשות ערוץ 2, ואז המקרה הגיע לבית המשפט ונסגר שם בעונש ממש קל. מה שקורה בפועל הוא שאנשים מתנהגים באלימות ובסופו של דבר לא מקבלים עונש ראוי למעשים, ולכן הם לא נרתעים.

אנחנו ב־2017, הכול ממוחשב, כולם מדברים על קדמה, אבל מצד שני אנחנו עובדים בתנאים קשים מאוד. אני מגיעה למשמרת לילה במיון ילדים ויש 30 ילדים שמחכים לטיפול, יש עומס שאי אפשר לתפקד בו. המשמרת עמוסה, הילדים מחכים המון זמן והם בוכים וצועקים. אין מספיק כוח אדם רפואי וסיעודי והאנשים כועסים. אני לא מצדיקה את זה, אבל זו המציאות. היה מקרה שאבא הגיע עם ילד בשעות הבוקר למיון ילדים. האבא ישב על מיטה שמיועדת לילד אחר, פיצח גרעינים ופיזר על הרצפה כשרופא דיבר עם האמא. כשהאחות האחראית העירה לו על הגרעינים וביקשה ממנו שלוש פעמים לקום מהמיטה, הוא קילל וירק על שתינו. קראנו למשטרה ולביטחון. הוא קיבל אזהרה, ואחרי כמה ימים הוא שוב הופיע במיון.

אנחנו נותנות את הנשמה שלנו. אני אישית נותנת את כל כולי ומקבלת מכתבי תודה, לא רק קללות ויריקות. זה מקצוע שוחק. אנחנו צריכות לאהוב את בני האדם ולהיות קשובות, ואנחנו כאלה. אני אוהבת מאוד את המקצוע שלי, אבל עם התופעות הללו קשה מאוד לחיות. אנחנו עובדים קשה ומנסים לעשות הכל כדי לתת מענה מלא לחולים, אבל אין לנו את הזמן לזה. צריך לשפר בדחיפות ובבהילות את תנאי העבודה של האחיות, גם בחדרי המיון וגם במחלקות, ובכלל, בכל מערכת הבריאות.

הגיע הזמן שמשרד הבריאות יפתח ראייה אחרת ויאפשר יותר תקנים לאחיות ולרופאים. האוכלוסייה גדלה, החיים מתארכים והתקינה במערכת הבריאות נשארת אותה תקינה. לא פלא שאנשים מתוסכלים וכעוסים. מצד אחד, צריך לחשוב על ענישה לאנשים שמתנהגים באלימות, למען יראו וייראו. מצד שני, צריך לשפר את מצב המערכת. ככה אי אפשר יותר.

הכותבת היא אחות בחדר מיון לילדים בבית החולים אסף הרופא

הביאה לדפוס: אורית א. בראון