ברחבי טורקיה הייתה חרדה וציפייה דרוכה לקראת משאל העם שנערך שלשום במדינה. גם אלו במחנה ה”כן”, שתמכו בשינויים בחוקה, וגם המתנגדים, היו מודאגים לא רק מתוצאת המשאל, אלא גם ממה שיקרה בעקבותיו. במיוחד היה חשש שאם שינוי החוקה לא יאושר, הדבר יכניס את המדינה לסחרור ולכאוס. דווקא מבחינה זו, הרוב הדחוק שבו אושר שינוי הממשל, פותח את האפשרות לרגיעה מסוימת, לפחות בטווח הקצר.

מצד אחד, תומכי ה”כן” יכולים להיות מרוצים שדעתם התקבלה. מצד שני, תומכי ה”לא” יכולים להיות מעודדים במידה לא מבוטלת מכך שלמרות כל הקשיים שהוצבו בפניהם, בין השאר הגדרת המתנגדים כבוגדים, הערמת קשיים גדולים על קיום קמפיין ומעצרם של ראשי המפלגה השלישית בגודלה בפרלמנט, בכל זאת הצליחו מתנגדי השינויים לזכות בכ־48% מהקולות. במיוחד בולטת העובדה שהשינוי לא אושר באיסטנבול, העיר שבה ארדואן החל לבלוט בזירה הפוליטית, כשכיהן בהצלחה כראש העיר.

בטווח הארוך, לעומת זאת, ברור שאם כל השינויים בחוקה אכן יתממשו (לגבי חלקם אין מדובר בשינויים שהשפעתם תהיה מיידית, ולכן יש לכאורה אפשרות שלחצים פנימיים וחיצוניים ישפיעו), משאל העם הזה מרחיק את טורקיה מהנתיב הדמוקרטי. הדאגה העיקרית לגבי הסעיפים החדשים בחוקה אינה עצם השינוי של שיטת השלטון משיטה פרלמנטרית לשיטה נשיאותית, אלא העובדה שהאיזונים והבלמים בין הרשויות בשיטה החדשה יהיו מוגבלים ויאפשרו לנשיא שליטה הלכה למעשה במדינה עם מגבלות מועטות.

צילום: רויטרס

שיטת הממשל החדשה תפורה למידותיו של נשיא טורקיה רג’פ טאיפ ארדואן, שמסוגל בו־זמנית להיות מנהיג מפלגה סמכותי, ראש ממשלה בעל יכולת לקבל החלטות קשות, ונשיא, שלפחות חלק מהטורקים רואים בו דמות ייצוגית. יחד עם זאת, היא תתאים הרבה פחות לאישיות אחרת ויכולה ליצור קשיי ממשל, שאחד הפרשנים בטורקיה דימה לבעיות שיצר המעבר לבחירה ישירה של ראש ממשלה בישראל ב־1996. מבחינה זאת, ארדואן, כמנהיגים ריכוזיים אחרים, אינו חושב מספיק על היום שאחרי ירידתו מהבמה הפוליטית, ובמקרה שלו אף מתכנן לנצל את שיטת הממשל החדשה כדי להישאר בשלטון עד לשנת 2029.

שאלה מעניינת היא מה יקרה בשלב הביניים, עד ל־2019, אז צפויות להתקיים הבחירות הראשונות בו־זמנית, גם לפרלמנט וגם לנשיאות. על פניו, ארדואן יצטרך לנהוג עד אז על פי השיטה הישנה, שלפיה הוא נשיא א־פוליטי עם סמכויות מוגבלות. למעשה, כבר עתה הוא אינו מתנהל על פי האופן הקבוע בחוקה. מבחינה זו, לכאורה משאל העם לא השפיע לכאן או לכאן. יחד עם זאת יש משמעות רבה לשינויים החוקתיים, שנותנים גושפנקא להתנהלות הבלתי תקינה של ארדואן ומאפשרים פחות מרחב לביקורת נגדו בשנתיים הקרובות. לאחריהן, המצב הקיים יהפוך לקבוע בטורקיה.

הכותבת היא עמיתת מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)