בימים אלה, רגע לאחר חגיגות יום העצמאות ה־69 למדינת ישראל, נזכר אני בחג העצמאות הראשון של מדינת ישראל, ה' באייר תש"ט (4 במאי 1949), שנחוג במחתרת בידי בני הקהילה היהודית בעיראק, שמנתה כ־150 אלף נפשות. בעיראק שרר אז משטר צבאי שהופעל נגד היהודים באכזריות. רבים מבני הקהילה נאסרו באשמת השתייכות לתנועה הציונית ובאשמות ריגול למען ישראל. חששנו להזכיר את המילה "ציון" בפומבי, פן יבולע לנו. אמותינו פרמו את סמלי המגן דוד שהופיעו על שקיות הטליתות ועל הכיפות. הממשלה העיראקית, בראשות נורי סעיד, התעמרה ביהודים, עצרה רבים שנשפטו באשמות שווא והוציאה אותם להורג, בהם הסוחר העשיר שפיק עדס, שהואשם בו זמנית, ללא ראיות, בציונות, בקומוניזם ובמכירת נשק לישראל ונתלה באופן פומבי. מדי יום פשטה המשטרה על בתי יהודים בחיפוש אחר חומר מרשיע נגד בני הבית.
למרות אווירת האימה והפחד, תנועת החלוץ בעיראק, בהנהגתם של צעירים בודדים, המשיכה לפעול במחתרת בכל הקהילות היהודיות שהיו פזורות ברחבי המדינה. ערב חג העצמאות התנועה החליטה לצאת בקריאה לבני הקהילה לחגוג את חג העצמאות הראשון של מדינת ישראל. היא הפיצה בחשאי כרוזים בבתי כנסת ובבתי היהודים והביאה את דבר החג לכל בני הקהילה היהודית. החלטת התנועה הייתה נועזת ודרשה הכנות רבות, אך הייתה לה השפעה מוסרית עצומה על בני הקהילה. הנהגת הקהילה ורבניה לא הביעו התנגדות להחלטה על חגיגת יום העצמאות של ישראל למרות הסממנים הדתיים שנלוו לתוכני החגיגה.
בקול קורא ליהודים, שהופץ בידי תנועת החלוץ לקראת יום העצמאות הראשון (כפי שהוא מופיע בספר "עצמאות במחתרת", שיצא לאור בידי המכון לחקר תנועת המחתרת הציונית-חלוצית בעיראק), נכתב: "ממשלת ישראל החליטה לקבוע את יום ה' באייר בכל שנה כחג העצמאות. בהקשר הזה פרסמה כנסת ישראל בה' בניסן קול קורא לכל הגלויות היהודיות בכל רחבי העולם, ובו ביקשה מהן לחגוג את היום הזה כחג ישראלי לאומי חדש. מאחר שאיננו יכולים להניח ליום נהדר זה לחלוף, אחרי שהמתנו לו 2,600 שנים, בלי להביע את רגשותינו הכמוסים ואת החדווה בלבנו, אנו קוראים לכל אחינו בגולה זו לחגוג את יום השנה הראשונה לאירוע היסטורי מאושר זה, כפי שיאפשרו התנאים שבהם אנו חיים היום. יש לחגוג אותו במסגרת המשפחה בלבד, בלי לגרום לרעש או להתנהג בצורה חריגה".
כדי לתת ביטוי לחג זה התבקשו היהודים לנקות את בתיהם ולקשט אותם בפרחים וירק, ללבוש בגדי חג, להכין מאכלים חגיגיים, להדליק נרות ולשבת מסביב לשולחן בליל החג.
יהודי עיראק חגגו את חג העצמאות הראשון של מדינת ישראל, תוך התעלמות מהסכנות שהיו נתונים בהן – בהתרגשות, בהתרוממות רוח ובהזדהות עם עַם ישראל, בעיצומה של המלחמה על חירותו ועצמאותו המתחדשת. שנים מספר לאחר מכן התחסלה הקהילה בעיראק. כך עם ישראל סגר את הפרק ההיסטורי הארוך של גלות בבל, אם הגלויות. כיום יוצאי גלות בבל חוגגים את ימי העצמאות בארצם בשמחה, ללא פחד.
הכותב הוא לשעבר שגריר וסמנכ"ל משרד החוץ