אם היה למישהו שמץ של ספק בעניין נחיצות חוק המעגן את אופיה היהודי של ישראל, הרי שמקהלת הגינויים שלוחי הרסן שהורעפו עליו מהבריקדות של חוגי השמאל, הינה בבחינת התרת ספקות. הבליסטראות השקריות ביודעין שאותן מטיחים אנשי השמאל בהצעה, מעידות על כך שהמובן מאליו הוא כבר לא. אופיה היהודי של המדינה נמצא בסכנה.

קצת היסטוריה לא תזיק: במקור, הוגשה הצעת החוק על ידי יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ולשעבר ראש השב"כ, אבי דיכטר, בשם קדימה בראשות ציפי לבני. הצעה שאין ראויה וחשובה ממנה, בין אלפי יוזמות חקיקה פופוליסטיות, מטופשות, או כאלו שעוסקות בזוטות המונחות על שולחנה של הכנסת חדשות לבקרים. לשיטתם של המתנגדים לה, מדירה ההצעה את ערביי ישראל, שוללת את זכויות האזרח שלהם והופכת אותם לאזרחים סוג ב'. זוהי אמירה כוזבת, דמגוגית ומקוממת. כל כולה שלופה משרוול מזוהם. אין לה אפילו צל צלה של אחיזה במציאות.

האם הגדרת צרפת כצרפתית הופכת את אזרחיה היהודים והמוסלמים לאזרחים סוג ב'? האם כל מיעוט, גם כאשר הוא בוחר להעדיף, מבחירה חופשית לחלוטין, להיות מיעוט בקרב קבוצת רוב זרה, הינו בהגדרה נחות, מופלה ומודר? ניתן היה להבין בדוחק תפיסה כזו, לו הייתה מגיעה ממוסלמים שחונכו על ברכי הדוקטרינה של אפליית המיעוטים ושנמוכם, הנהוגה בעולם המוסלמי כלפי מיעוטים נוצרים ויהודים. מבחינתם של ערביי ישראל, לו הייתה מועלית הצעת חוק שהופכת אותם לנתינים נחותים, כמקובל בקוראן כלפי מי שאינו משתייך לדת הרוב, הרי שהיה זה בגדר דיבור בשפה שהם מבינים: הצעה טבעית, אפילו צפויה. הלא כך בדיוק הם היו נוהגים כלפי מי שאינו ערבי מוסלמי, לו הכוח היה בידם.

אבל ככה זה אצלם. לא אצלנו. לנו יש מערכת ערכים אחרת. ביהדות מכבדים את הגר, בייחוד אם הוא מכבד אותנו. גם זהבה גלאון יודעת את זה. אנשי מרצ והפובליציסטים של "הארץ" לא ראויים לשום הנחה על סילוף עובדות. לא ניתן להבין כאשר הם מנסים להציג צל הרים כהרים. השמאל מודע לכך שהארגומנטים שלו נגד החוק קלושים, עד לא קיימים, ולכן הוא מגביר את הקול.

החזון היהודי

העולם רצוף אומות מסוגים שונים שזכו בהגדרה עצמית, חלקן זה מקרוב עוצבו וכבר זכו למדינת לאום משלהן, ללא צירי לידה כואבים וללא מלחמות. במזרח התיכון יש לא פחות מ־22 מדינות המגדירות עצמן מדינות ערביות. אבל כשבאים לעגן בחוק את אופיה היהודי של מדינת העם היהודי, אמות הספים מזדעזעות.

אז מה יש בחוק הזה שכל כך מרגיז את השמאל? הגדרת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית? על כך הם אמורים לברך. זה בסך הכל שיפור עצום מבחינתם. הגדרה זו מעגנת את השקר הגדול ביותר שהשמאל הצליח לטעת בתודעת הציבור. תשאל כל ילד או מבוגר, מהיכן לקוחה הגדרת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, ורוב עצום של הנשאלים יאמר כמובן מאליו, שממגילת העצמאות.

ובכן, בואו נעמיד דברים על דיוקם. המילה דמוקרטית, בשום הטיה, לא הוזכרה במסמך המכונן של מדינת ישראל. איך אפשר היה? המגילה דיברה על הגשמת חזון הדורות. עם כל הכבוד, ויש כבוד, מה היה החזון הזה, דמוקרטיה? החזון היה מדינה יהודית. לא רק חזון הדורות היה כזה, גם חזון הדור. ניצולי השואה, שברי האדם ששרו בקול מרוסק את "התקווה" בברגן בלזן ברגע השחרור, האודים המוצלים שעלו על ספינות רעועות כדי להפליג לארץ ישראל, עשו זאת רק משום שזו הייתה המדינה היהודית שבדרך. המשטר שלה עניין אותם הרבה פחות.

במגילת העצמאות הוגדרה ישראל כמדינה יהודית ותו לא. אלא, שלדעתי, יש חשיבות לעגן בחוק יסוד גם את המשטר הדמוקרטי בישראל. לכן, יש לומר, בהחלט בנשימה אחת, מדינה יהודית, שמשטרה דמוקרטי. זו ההגדרה המדויקת והנכונה שהשתקפה טוב יותר בנוסח של הצעת החוק המקורית, ואני מצפה מכל מקדמי החוק לעשות מאמץ לחזור אליה. אופיה של מדינה משקף את מהותה באופן הכי עמוק שניתן, כפי שעוצב מתוך אמונה דתית שהיא מוטיב מרכזי ומכונן בדרכו של העם, ההיסטוריה, הגורל המשותף, השפה, התרבות והערכים. הדמוקרטיה היא שיטת המשטר היחידה שאדם בן חורין המאמץ את ערכיה האנושיים והחברתיים של היהדות יכול להסכים אליה.

לצד ההגדרה, ישנו גם עניין השפה. עיגון המציאות, שעל פיה העברית היא שפת המדינה וביטול הערבית כשפה רשמית שנייה, מייצר אצל השמאל תגובה פאבלובית טיפוסית. אני מציע להם שבמקום להילחם בטחנות רוח ולדבר גבוהה גבוהה על שוויון הזדמנויות, ידאגו שכל המיעוטים יזכו לשוויון בלימוד שפת המדינה מגיל הגן, דבר שיקל על השתלבותם בחברה ובתעסוקה ויעניק להם שוויון הזדמנויות אמיתי בחיי הכלכלה ובהנהגת המדינה.