מי שלבו עצוב ועולמו חרב, התעודד השבוע בשמחה לאידה של נסיכות קטאר. רבים מאיתנו עשו זאת, חלקם יושבים סביב שולחן הממשלה. ההחלטה של סעודיה לנתק את היחסים עם קטאר סחפה שליש ממדינות הליגה הערבית ונחתה על דוחא בעוצמה רבה. קולות הצהלה שעלו מירושלים ביטאו שבח והודיה לסעודיה על המפלה שגרמה לשכנתה המתריסה, אבל הם היו מוקדמים. הקערה הזו עלולה להתהפך. גם עלינו.
מניין אזרחיה של קטאר נמוך ממספרם של תושבי חיפה. אבל בעשור האחרון מיצבה הנסיכות את עצמה היטב בתפקיד הבת הסוררת של העולם הערבי. היא לא המציאה דבר. הכל למדה משכנתה סעודיה. אחד ממנהגיה הוא לטפח יחסי חיבה עם קיצוניים. ארגון אל־קאעידה בסוריה, למשל, נהנה שנים מכספי הגז הקטארי. לא בשל דו־פרצופיות היא עושה את כל זה, אלא מתוך תבונה של עכברי כפר. אם תתיידד עם הבריון השכונתי, ובמיוחד אם תתמוך בו כספית, טובים הסיכויים שלא יפעל נגדך. פלירטוט עם ארגוני ג'יהאד הוא פוליסת ביטוח מפני רעתם.
למעטים ידוע מה היה הפתיל שגרם לסעודיה להשתולל. התיעוב ההדדי, האישי, בינה לשכנתה הקטנה ידוע, והוא הלך והחמיר בעידן הצעירים. את קטאר מנהיג זה ארבע שנים השייח' תמים בן חמד, בן ה־37; בראש הממלכה הסעודית עומד אומנם המלך סלמאן, אבל מי שמנהל אותה בפועל הוא בנו מוחמד, ברנש עצבני בן 32. משהו קרה ביניהם בשבועות האחרונים, שהצית מלחמת שבטים.
קטאר היא התומכת הגדולה ביותר של תנועת חמאס. שם מתגורר ח'אלד משעל, וחבורה נכבדה מאנשי הלשכה המדינית, לצד ותיקי הזרוע הצבאית. בישראל שמחו לא רק בשל הצרה שנחתה על קטאר, אלא בעיקר בגלל ההשלכות על חמאס. כמה מאנשי התנועה המתגוררים בקטאר נאלצו לעוזבה השבוע ולמצוא לעצמם בירה אחרת. איש מהם לא גורש. בחושיהם החדים הבינו אנשיו של משעל, כי אמם המאמצת נאנקת תחת לחץ כבד, וארזו את המזוודות ביוזמתם. הם נסעו למלזיה, ללבנון ולעזה. אז יש טובים ויש רעים, והרעים אכלו אותה.
ירייה ברגל
נו, היכן הבעיה? הבעיה היא, שעולם ערכים שבו הכל שחור ולבן מסמא את העין ועלול להפתיע. כזו עלולה להיות ההפתעה שקטאר הכינה לסעודיה, ובעצם לכולנו, למקרה שהמשבר יחמיר. ביום שני עם שחר, לאחר שסעודיה וגרורותיה הערביות ניתקו עמה את היחסים, הבינה קטאר לאיזו צרה נקלעה. השכנות הסוניות - סעודיה, איחוד האמירויות ובחריין - בעצם הטילו עליה מצור. הן חסמו את נמלי האוויר, הים והיבשה שלהן בפני כל מטוס, משאית או ספינה קטארית, וסגרו את רוב שעריה לעולם. הן לא הותירו בידיה ברירה, אלא לפנות לאיראן. קטאר פנתה למכריה בטהרן, ואלה הגיבו במאור פנים. הוסכם ביניהן, כי משלוחי ציוד, מזון ואספקה ינחתו בשדות התעופה ונמלי הים של איראן, ומהם לדוחא.
סעודיה, שמנהיגיה התקשרו השבוע לכל מנהיג ערבי ותבעו ממנו להכריז מיד על ניתוק יחסים עם קטאר, עלולה לגלות שהמהלך כולו היה ירייה ברגל. קטאר איננה אויבת נצחית של ריאד, היא בסך הכל בת סוררת. אף על פי שהיא מגלה עצמאות מדינית ומסרבת לציית לכל גחמה סעודית, ברוב הסוגיות החשובות פעלו שתיהן יחד. בראשן המלחמה בסוריה, שבה הן שפכו מיליארדים כדי לממן פלגים שיילחמו במשטר דמשק. אם תלחץ סעודיה יותר מדי, תזיק לכלכלתה של שכנתה ותשלול ממנה חמצן, לא תהיה לקטארים ברירה, אלא ליפול לזרועות טהרן.
קטאר, בניגוד לכל אחיותיה, אינה נבהלת מהרפובליקה האסלאמית. היא חולקת עמה בהצלחה שדה גז עצום במי המפרץ, ומקיימת איתה יחסים מסחריים שוטפים. זו תהיה מפלה עבור סעודיה, אם בתום עשור ויותר של מאבקים ומלחמות במאמץ למוטט את אסד, תצנח בירה ערבית שנייה וחשובה כמו דוחא לזרועות המחנה השיעי.
איך כל זה קשור אלינו? קטאר תמשיך לתמוך בראשי חמאס, כפי שהיא עושה שנים. אבל אם היא תידחק לכיוון טהרן, טובים הסיכויים שגם חמאס ייהדף לשם. קריאות השמחה מירושלים עלולות להתחלף בנהי מהסוג המוכר. מי צריך את זה.
אני אשאר כאן בחושך
מעטים כלי התקשורת בישראל שהתייחסו להודעת משרד החוץ המרוקאי ביום שישי שעבר. המלך מוחמד השישי, נאמר בהודעה, לא יגיע לפסגה הכלכלית בליבריה, וזאת בגלל נוכחות ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.
לכאורה, עוד מנהיג ערבי שתופס עלינו טרמפ. הרי אנחנו הישראלים הורגלנו במפחי נפש מידי שכנים. אלא שמרוקו איננה אויבת של ישראל ואינה תופסת את עצמה ככזו. בין שתי המדינות שוררים קשרי תיירות חמים, אף אם חלקם מתנהל בצנעה. שגרירינו ברחבי העולם מקיימים מגע פומבי ושוטף עם עמיתיהם ממרוקו, המוני ישראלים מציפים את ערי הממלכה, ומשלחות של אנשי עסקים, עיתונאים ותיירים מגיעים משם לביקורים בישראל. נדיר שתמצאו את הארמון מדבר בגנותה של ישראל, ואם דיבר, לא באמת התכוון לכך.
ביום ראשון השבוע התכנס במונרוביה, בירת ליבריה, הפורום הכלכלי של מדינות מערב אפריקה. אף שהוא אזורי, מרוחק, ומאגד מדינות ביבשת השחורה, מדובר במועדון יוקרתי שמניותיו במגמת עלייה. מרוקו התדפקה על דלתו, וזו השנה הראשונה שבה היא התקבלה כחברה בו. כמה ימים לפני פתיחת הוועידה גישש משרד החוץ המרוקאי אצל מארגני הוועידה, אם ירצו שמוחמד השישי יישא את הנאום המרכזי בכינוס. המארגנים השיבו בשלילה, ועד מהרה למדו המרוקאים, לחרדתם, כי הבמה נתפסה בידי אורח אחר, בנימין נתניהו שמו. המארגנים הגדילו לעשות ודחו את פתיחת הכינוס משבת ליום ראשון, כדי לאפשר לנואם המרכזי להגיע לטקס הפתיחה בלי שיחלל את השבת.
מכרה ממרוקו, שאחד מבני משפחתה משרת בתפקיד בכיר בארמון המלוכה, ניסתה לנחם אותי, הישראלי, בחושבה כי נפגעתי. היא טענה, כי באותו סופשבוע נבצר ממלכם לצאת את אדמת הארץ, בגלל עלייה ברף האלימות בהפגנות המחאה הסוערות. חוץ מזה, הודתה בלגלוג מסוים, מלכנו הוא מבריזן ידוע משמחות. אין פסגה שלא ישמח להיעדר ממנה. לפני חודשיים סירב להשתתף אפילו בפסגה השנתית של הליגה הערבית, שהתכנסה ברבת עמון. הוא עורר את חמתה של ירדן, וגרם לה להחזיר את שגרירה להתייעצויות.
למרות הסבריה המלומדים, האמת במקרה שלפנינו שונה. מוחמד השישי נעלב עד עמקי נשמתו מהסירוב להצעתו. הוא החליט למחות בקולי קולות על היעדרותו מן הכינוס, והנחה את אנשיו כיצד לנסח את ההודעה. הוד מעלתו, נמסר מרבאט, ביקש לחסוך מחאה ומתיחות ברחוב המרוקאי, שינבעו מהתרועעותו עם ראש ממשלת ישראל, ולפיכך נשאר בבית. נתניהו אינו הכתובת להודעתו ולא העיקר בה, אלא המארגנים. המלך רצה שהעולם יידע כי הוא נשאר בבית, ובכך לפגוע בדרג הייצוג של הוועידה וביוקרתה. בחיאת, שמישהו יחזיק אותו.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל
[email protected]